ילקוט יוסף סימן רמ פרק ט - באיזה אופנים אין חיוב לשמוע
לאביו
פרק ט
א נחלקו בפוסקים אם שייך מצות כיבוד אב
ואם בדבר שאינו לצורך תועלתו והנאתו של האב, וכגון שאומר לו אל תקנה שדה פלונית או
בית פלוני, אם יש בזה מצות כיבוד אב ואם, או לא, ודעת רוב הפוסקים, שאין בזה מצות
כיבוד אב ואם, וכן עיקר לדינא, ואין הבן חייב לשמוע לאביו ובפרט במקום שיש לו צער,
או שהדבר קשה לו. אבל בסתם לא ימנע מלקיים ציווי אביו. וממדת חסידות בכל אופן יש
לחוש למלא את רצונם, ובפרט דיש אומרים שאי קיום בקשת ההורים הרי זה חוסר מורא
מפניהם, שהוא כסותר דבריהם. [והיינו, דאף שאין בזה משום מצות כיבוד אב ואם, מכל
מקום יש בזה מצות מורא]. [שם פרק ט' ס"א]
ב יש מי שאומר דאם האב ציוה את הבן לאיזה
דבר שאין לאב הנאה ישירה ממנו, אבל אם הבן לא יקיים ציווי האב יהיה לאב צער גדול
מזה, בזה לכולי עלמא יש מצות כיבוד אב ואם. ויש אומרים דבכל גוונא כל שאין לאב
הנאה ישירה מהדבר אף אם יהיה לו צער אין חיוב לציית לאביו מצד כיבוד אב ואם. ונראה
להחמיר כסברא ראשונה. [ואמנם אם ציוה אותו אביו שלא ישא אשה פלונית, אין בזה מצות
כיבוד אב אף שיש לאבא צער מזה, אחר שיש לבן צורך רב בנישואין אלה, וגם הוא דבר
שקשה שהבן יוותר על רצונו. וראה להלן מה שכתבנו עוד בענין התנגדות האב לנישואי
הבן]. [ילקו"י כיבוד או"א פ"ט ס"ב מהדורת תשס"א כרך ב'
עמוד קיב]
ג אם ציוה לו אביו שלא יטבול במקוה מחשש
שהבן יצטנן, או שציוה עליו שלא למול את בנו בעצמו מחשש שלא ימול היטב, מאחר שאין
בזה תועלת ישירה לאב בעצמו, מעיקר הדין אין כאן מצות כיבוד אב ואם. ומכל מקום אם
רואה שאביו או אמו מצטערים ודואגים על בריאותו אם יטבול בחורף, יש לו לשמוע להם,
כדי שלא לגרום להם צער. אף אם על ידי כך יצטרך לבטל מנהגו לטבול קודם התפלה. [וגם
אין לבן צורך כל כך בזה]. ואם נהג כן ג' פעמים, נכון שיעשה התרה על שנהג כן ג'
פעמים ולא אמר "בלי נדר", [שאילו היה יודע שיגזור עליו אביו שלא יטבול
בצונן, היה אומר בפירוש בלי נדר]. ויתפלל בלא טבילה. ולפי מנהגינו היום שהכל עושים
התרה בערב ראש השנה ובערב יום הכפורים, ומוסרים מודעה שכל מנהג שינהגו יהיה בלי
נדר, יש לומר דאף התרה אין צריך. אך טוב שיעשה התרה. [ילקו"י שם פ"ט
ס"ג מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד קיג]
ד אם הבן נוהג להחמיר בכמה ענינים ועושה
זאת מתוך חומרא וחסידות להתקדש במותר לו, ואביו מצוה עליו שלא יחמיר בזה, מעיקר
ההלכה אין בזה מצות כיבוד אב ואם. ואם הבן רוצה לקיים מילי דחסידות, ואביו רוצה
למונעו מחמת שחושש לכבודו, שעל ידי הנהגת המילי דחסידות מרגיש בהתנשאות הבן עליו וכדומה,
אין לבן לזלזל ח"ו ברצון אביו, ולכן אם מקיים את המילי דחסידות ישתדל שלא
יעשה אותם בפני אביו ובידיעתו. וכל שכן שלא יצער אותו, ולא יענה לו או יתנהג עמו
בעזות, שבשביל מילי דחסידות עלול הוא לקבל ח"ו קללה דארור מקלה אביו ואמו,
ותמורת הברכה למילי דחסידות יצא שכרו בהפסדו. [ילקו"י שם פרק ט' ס"ד
מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד קטו]
ה הרגיל להתפלל בנוסח ספרדי, ואביו ציוהו
לשנות את תפלתו לנוסח ספרד, אין צריך לשמוע לו. [ילקו"י כיבוד או"א פרק
ט' ס"ה מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד קיז]
ו אם הבן רוצה להתענות ביום הפטירה של
אמו [יאר-צייט], או תענית בערב ראש חודש, או לטבול בצונן קודם התפלה, והוריו
חוששים לבריאותו ומצוים לו שלא יתענה, ומצטערים מכך, ישמע להם. ואם התענה ג' פעמים
תענית שאינה חובה, כגון תענית ערב ראש חודש וכיוצא בזה, צריך לעשות התרה על מנהגו
הטוב, קודם שיבטל מנהגו. וימנע מהחומרא ההיא, כרצון הוריו. [ילקו"י כיבוד
או"א פרק ט' ס"ו. מהדו' תשס"א עמ' קיז. הליכו"ע ח"ח]
ז הרוצה לתרום כלייה לאחד מקרוביו, ואביו
מונע בעדו, ואביו יצטער מכך אם יתרום את הכלייה, יש אומרים שאסור לו לתרום את
הכלייה עד שאביו יתן את הסכמתו. ויש חולקים ואומרים שמותר לו לתרום כליה לקרובו,
ובפרט לבנו או לאשתו, אף בלא רשות אביו. והנכון הוא שיפציר באביו על ידי רבנים
ותלמידי חכמים שישפיעו עליו לתת את הסכמתו לכך, אחר שבזמן האחרון לא שכיח סכנה כל
כך בתרומת כליה. ויש בדבר הצלת נפשות, כשאין אפשרות אחרת. [ילקו"י כיבוד
או"א פרק ט' ס"ז מהדו' תשס"א עמ' קכ]
ח אשה מבוגרת שיש לה בת נשואה, וחלתה
במחלת כליות, והיא זקוקה לטיפול בדיאליזה [כליה מלאכותית], ויש אפשרות שהבת תקבל
את אמה לביתה ותטפל בה, ואז האם תאריך ימים יותר, ויש אפשרות שהאם תלך לבית החולים
מספר פעמים בשבוע ותקבל שם טיפול, אך טיפול זה פחות טוב מבחינה איכותית מאשר
הטיפול שתקבל בביתה, והבעל מתנגד להביא את חמותו לביתו, אין להכריחו להכניס את
חמותו להתגורר בביתו, ועל האשה לכבד את רצונו. [ילקו"י כיבוד או"א
פ"ט ס"ח מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד קכג]
ט בן שהתחיל לחגור גרטל בתפלה, והאב
מתבייש מזה שלועגים לו שבנו נעשה משונה, וכגון שהוא מעדות המזרח שכל גדולי ישראל
לא עושים כן, יש לחוש בזה משום מורא אב, אם יש בדבר בזיון לאב, ולכן נכון שישמע
לאביו. [ילקו"י כיבוד או"א פרק ט' ס"ט]
י אם שציותה לבנה שלא יצא בלילות לאסוף
צדקה מחמת סכנה, אך המציאות היא שאין שם סכנה כלל, וטעות גמורה בידה, אין על הבן
חיוב לקיים ציווי זה, אך ישתדל לעשות כן בלא שאמו תדע על כך, כדי שלא לגרום לה
צער. [ילקו"י כיבוד או"א פרק ט' ס"י]
יא אם אביו מבקש ממנו דבר שאין לו שום
הנאה ותועלת, ואמו מבקשת ממנו דבר שיש בו תועלת והנאה עבורה, כיבוד אם קודם לכיבוד
אב. [ילקו"י כיבוד או"א פרק ט' סעיף יא]
יב אף אם האב לא ביקש דבר במפורש, אם הוא
צרכי גופו צריך לעשות עבורו, אך אם הוא אינו צרכי גופו מעיקר הדין אינו חייב, אף
שיודע שיהיה לאב נחת רוח בקיומו. ומ"מ טוב שיעשה כן עבור אביו, שכל שגורם
לאביו נחת רוח מקיים בזה מצוה. [שם פ"ט סעי' יב]
יג אם האב ביקש ממנו דבר שאין לאב הנאה
ישירה ממנו, יש להסתפק אם מותר לבן לומר לאביו בפירוש לא, או שיש לחוש בזה משום לא
יסתור את דבריו. [ומכל מקום אינו מחוייב לשמוע לו לעשות רצונו, אחר שאין בדבר הנאה
ישירה לאב]. ונראה דאין לו להשיב לאביו לא בפירוש, אלא ישתוק, או שיאמר לו שישקול
את בקשתו, או שיתייעץ בדבר. [שם פ"ט סי"ג]
יד מי שהיה קורא קריאת שמע, ובאמצע קריאת
שמע אמר לו אביו שילך להביא לו איזה חפץ מהעלייה או מהחדר הסמוך, יגביה מעט את
קולו בעת שקורא קריאת שמע, כדי שאביו יבין שהוא עסוק במצות קריאת שמע. ואם הוא
נמצא בפרשה שניה, יכול לרמוז לאביו שהוא באמצע קריאת שמע, ואחר שיגמור הקריאת שמע
יעשה רצונו. ומכל מקום עדיף יותר שגם בפרשה שניה לא ירמוז, אלא יגביה מעט את קולו
כדי שאביו יבין שהוא באמצע קריאת שמע. [ילקו"י כיבוד או"א פרק ט' סעיף
יד מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד קכט]
טו אם היה הבן קורא קריאת שמע ואביו נכנס
לחדר, לא יאמר לו שלום, שבזמן הזה הכל מוחלים שלא להפסיק באמצע קריאת שמע וברכותיה
לומר שלום לאביו או לרבו. אבל צריך לעמוד מפניו מלוא קומתו אף באמצע קריאת שמע,
וכמבואר לעיל. ובן שחזר בתשובה ואביו עדיין חילוני שאינו שומר תורה ומצוות, ונכנס
אביו באמצע שהבן קורא קריאת שמע, ואם הבן לא יאמר לו שלום, לא יבין שהוא מפני
שעוסק בקריאת שמע, באופן כזה אין הכי נמי יאמר לו שלום אפילו באמצע קריאת שמע.
[כיבוד או"א פ"ט סעיף טו]
טז אם הבן קרא קריאת שמע שעל המטה, ובירך
ברכת המפיל, ואביו מדבר אתו, רשאי לענות לאביו מפני כיבוד אב ואם, [שהרי מעיקר
הדין מותר לדבר אחר ברכת המפיל. והוא רק חומרא שטוב להחמיר ולא לדבר אחר ברכת
המפיל, ובמקום צורך, כגון לענות לאביו וכדו', ינהג כפי עיקר הדין]. ואין צריך
שיחזור לקרוא קריאת שמע פעם נוספת. [ילקו"י כיבוד או"א פ"ט סעיף
טז]
יז אם הבן רוצה לישא אשה שאינה צנועה,
וממשפחה פחותה, ויש לאביו צער ועגמת נפש מנישואיו שיהיו עם הנערה ההיא, ומצוה האב
על בנו לבל ישאנה, חייב לשמוע בקולו. כי בנישואיו עמה גורם להוריו צער ובזיון,
ונאמר ארור מקלה אביו ואמו. וכן מצינו בתורה שציוה יצחק אבינו את יעקב אבינו שלא
יקח אשה מבנות כנען מפני שהיו רעים וחטאים עם מדות מושחתות, ולכן אמרה רבקה אל
יצחק קצתי בחיי מפני בנות חת, (והוא הדין לכל שבעה עממים), וישמע יעקב אל אביו ואל
אמו. אבל אם היא אשה כשרה וצנועה כשאר בנות ישראל הכשרות, אפילו אם ציוהו אביו
בפירוש לבל ישאנה, אינו חייב לשמוע לאביו. ואפילו אם נפטר אביו לבית עולמו אחר
שציוהו על זה, אין לחוש בזה משום מצוה לקיים דברי המת, אלא ישא אשה כשרה כראות
עיניו. [שם פרק ט' סעיף יז]
יח מי שהוריו ציוו אותו שלא לישא אשה
פלונית רק מפני שהיא מעדה מסויימת, אין לו לשמוע להם, אחר שנתברר לבן שהיא יראת
שמים ובעלת מדות. וכן אב שציוה את בתו שלא תשא איש פלוני מפני שאינו ממשפחה
מכובדת, וכדומה, אינה חייבת לשמוע בקולו, שאין בזה מצות כיבוד אב ואם. וכן אם האשה
בעלת מדות טובות ויראת ה', אבל אינה מוצאת חן בעיני אביו או אמו, או שאביו טוען
שאינה הגונה לבנו, ולדעת הבן אשה זו הגונה לו, אין לו לשמוע בקולם שלא לשאתה. אך
יעשה זאת במתינות ובעצת חכם. [ילקו"י שם פרק ט' סעיף יח מהדורת תשס"א
כרך ב' עמוד קלח]
יט בת ישראל שגזר עליה אביה בגזרת כיבוד
אב לבל תינשא לפלוני שהיא חפצה בו, אחר שהוא מקפיד בדבר שיש בו משום צוואת רבי
יהודה החסיד, והבת אינה רוצה להקפיד בזה, וכן בן שאביו ציוה אותו שלא ישא אשה
פלונית מפני צוואת רבי יהודה החסיד, וכגון ששם הכלה כשם אמו של החתן, אינם צריכים
לשמוע לקול האב. וחתן ששמו כשם חמיו, או כלה ששמה כשם חמותה, יוסיפו שם. ונכון
שיוסיפו את השם שלושים יום קודם החתונה בעת העלייה לתורה, וישתמשו גם בשם החדש.
[שם פ"ט סעיף יט]
כ אב שציוה לבנו לשאת את בת אחותו, והבן
חושש מלשאתה אחר שהרופאים טוענים שהדבר מזיק לילודים, אין הבן חייב לשאתה, ובלאו
הכי אין מצות כיבוד אב ואם בדברים שאין בהם הנאה ישירה לאב. [ילקו"י כיבוד
או"א פרק ט' ס"כ מהדורת תשס"א עמו' קמד]
כא אב שציוה על בתו לבל תנשא כלל כדי
שתשרת אותו, והבת רוצה להנשא ולהביא בנים לעולם, אינה צריכה לשמוע לו כלל. וראוי
לייעץ לבת שתבקש לה מנוח אשר ייטב לה, ותינשא לאיש הגון אשר תחפוץ בו, ואין לה
לחוש למצות כיבוד אב ואם בכל כיוצא בזה. ומכאן מוסר השכל לאיש אשר במקום שישתדל
לקיים המצוה להשיא את בתו על ידי נדוניה ומלבושים נאים, הוא מצווה עליה לבל תנשא
לאיש, שגדול עונו מנשוא. וצפוי לו עונש מהקב"ה, כי צערא דגופא לא ניתן
להימחל. [ילקו"י כיבוד או"א פרק ט' סעיף כא]
כב אב שציוה לבנו שישא אשה בגלל ממון,
והוא רוצה בבת טובים, לא ישמע לאב. [ילקו"י כיבוד או"א פרק ט' סעיף כב
מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד קמז]
כג אבא המבקש מבנו שלא ישא אשה בצעירותו,
כדי שיעזור לו במסחר, או כדי שיוכל למלאת כריסו בש"ס ובפוסקים, אין לבן לשמוע
לאביו בזה, אלא עליו להזדרז לישא אשה בגיל עשרים לערך. ואפילו אם רבו או ראש
הישיבה שלו אוסר עליו להינשא בגיל עשרים, אין לו לשמוע לו בזה, דבזמן הזה שאפשר
ללמוד תורה גם אחר הנישואין בכולל, וגם רבה הפריצות ברחוב, יש להזדרז להנשא, כדי
ללמוד בתורה בטהרה. ומי הוא זה אשר יקח על עצמו אחריות כבדה כזו למנוע בחור מלהנשא
בצעירותו. [שם פ"ט סעיף כג]
כד אב שציוה לבנו שלא יתן לבתו [נכדתו]
נדוניא כראוי, והוא רוצה ליתן לה נדוניה כראוי, הוי כאילו אומר לו לעבור על המצוה
ואינו צריך לשמוע לו. [ילקו"י שם פ"ט סעיף כד]
כה כבר נתבאר לעיל שאם אביו ואמו חולים,
וצריך הבן לשמשם, ומצא שידוך הגון ומתנים עמו שיעבור לדור במקום אחר, ואם לא יקבע
דירתו במקום אחר לא יתנו לו אשה משם, רשאי להניח כבוד הוריו ולעסוק במצות פריה
ורביה. [ילקו"י כיבוד או"א פרק ט' סעיף כה]
כו מי שאביו זקן או חולה, ויש לבן בת
צעירה, ואביו מבקש ממנו שישלח אותה אליו לעזור לו בעת חוליו, וגם האב צריך לבתו
שתעזור לו, ראוי להקדים את אביו ולשלוח את בתו לעזור לו. [ילקו"י כיבוד
או"א פרק ט' סעיף כו מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד קנט]
כז בחור הרוצה לישא גיורת המתנהגת כשורה,
ונתגיירה בבית דין הגון, ואביו ואמו מוחים בדבר מפני כבוד המשפחה, אינו מחוייב
לשמוע להם. אך ירבה עליהם רעים, תלמידי חכמים, שישכנעו את ההורים להסיר את
התנגדותם. [ילקו"י כיבוד או"א פרק ט' סעיף כז]
כח אמר לו אביו לגרש את אשתו, אינו צריך
לקיים מצותו. ואם בא אליו בטענות של הלכה [וכגון שהוא טוען כנגדה בעניני צניעות
וכדומה], יעשה שאלת חכם אם אסורה לו לפי הדין. [ילקו"י כיבוד או"א פרק
ט' סעיף כח מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד קסא]
כט אם אביו ציוהו שלא יהיה ערב עבור
הלוואות, צריך לשמוע בקולו. [ילקו"י שם פ"ט ס כט]
ל אבידה הנמצאת בחוץ לארץ, שאין על האדם
חיוב להשיבה כיון שמצוה זו כרוכה באיסור יציאה לחוץ לארץ, והאב נמצא בחוץ לארץ,
ומבקש מבנו לבא אליו לזמן מסויים, והבן יצא לחו"ל, מחוייב לטפל בהשבת האבידה,
אפילו אם יאמר לו אביו שלא יטפל בענין, דאחר שהגיע לחו"ל מחוייב במצוה זו.
[ילקו"י כיבוד או"א פרק ט' ס"ל]
לא אם ציוהו אביו לעשות דבר שאינו לכבודו
בפרהסיא, כגון בן גדול שנצטוה על ידי אביו לעשות מעשה נערות לרכוב על מקל בחצר,
והבן מתבייש לעשות כן, אין צריך לשמוע לו, כיון שאין זה כבודו. [ילקו"י כיבוד
או"א פ"ט סעיף לא מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד קסג]
לב מי שאביו או אמו ציוו אותו שלא יגדל את
זקנו, אלא יגלחנו, והבן רוצה לגדל זקן בגלל שחושש להפוסקים המחמירים בגילוח הזקן
אף במכונה חשמלית, וקשה לו להתגלח בסם, אינו מחוייב לשמוע להם. ומכל מקום ילך אצל
חכם כדי שיפייס את דעת הוריו שיסכימו לזה בלב שלם. אך אם יש צער להורים בזה, והוא
רוצה להחמיר שלא להתגלח במכונה חשמלית, יש להורות להתגלח בסם, ולא לגרום צער
להוריו. וכן אם הבן רוצה לגדל זקנו מפני שרוצה לנהוג מדת חסידות כמו שנהג האר"י
ז"ל, ומפני שזקנו לא גדל יפה מבקשים ממנו הוריו שיגלח בסם או במכונה, ויש להם
צער מזה אם הבן לא יגלח, ישמע להוריו. [שם פרק ט' סעיף לב מהדורת תשס"א כרך
ב' עמוד קסד]
לג מי שאביו ציוה אותו שלא יגדל פיאות
ארוכות, בהיות שאין המנהג כן אצל הספרדים וחושש שילעגו לו שבנו נעשה משונה, צריך
לשמוע לאביו, אם הוא בגדר בזיון לאביו, ויש לאביו צער בדבר. [ילקו"י כיבוד
או"א פרק ט' סעיף לג מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד קעד]
לד אב שציוה על בנו לגדל פרע שער ראשו
[בלורית] אין צריך לשמוע לו, ואם האב מצטער מכך שבנו מגלח את כל שער ראשו באופן
שאינו עושה כמו כולם, ופעמים אף מתבייש מזה, יש לצדד שצריך לשמוע לאביו לגדל מעט
משער ראשו מכנגד פניו, ולסמוך על מנהג העולם להקל. [ילקו"י כיבוד או"א
פ"ט סעיף לד, מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד קעז]
לה אין לבן לדחוק באביו שיתן לו כסף
לצרכיו, שאין זה משורת דרך ארץ. וכן בזמן שהבן נושא אשה לא ידחוק בהוריו לתת לו
כרצונו, אלא מה שיתנו יקח בסבר פנים יפות, ויתן תודה להוריו על כל סך שנותנים לו.
[וזה נסיון קשה לכמה בחורים]. ואם האב רוצה ליתן ממון לבן, והאם מצטערת מכך, וזה
רצונו של האב, יש אומרים שמותר לבן לקבל המעות, ואין בזה מצות כיבוד אם, אך יפייס
את דעת אמו ואחר כך יבקש ממון מאביו. ויש אומרים שאם יש לאם צער מזה, צער אמו עדיף
על כבוד אביו. [ילקו"י שם כרך ב' עמו' קעט]
לו אם הבן אינו יכול לזון את עצמו והאב
בעל יכולת, חייב האב ליתן לבנו מדין צדקה, לפי ממונו. ואם הבן יכול להתפרנס ממעשה
ידיו או משא ומתן, הוי כאילו יש לו קרן כדי להתפרנס ואז אין על האב חיוב לזונו.
[ילקו"י כיבוד או"א פ"ט סעיף לו מהד' תשס"א כרך ב' עמ' קפא]
לז יש מי שאומר שאם יש לאבא איזה מסחר,
ורוצה הבן לעסוק באותו מסחר וגורם צער ובזיון לאביו, מחוייב על פי הדין שלא להתעסק
במסחר זה, או שיצא לעיר אחרת. [שם סל"ז]
לח מי שנטל ממון מהוריו בלא רשותם, חייב
להשיבו להם, או שימחלו לו בפירוש. וראוי ונכון לבקש מחילה מההורים אם השתמש בממון
שנתנו לו לצורך מסויים ועשה בו שימוש אחר. ואם הבן היה קטן באותה עת שקיבל את
הכסף, אין צריך להשיבו להם. וכן בן קטן שגנב כסף מאביו או מאמו בהיותו קטן [פחות
מבר-מצוה] מן הדין פטור מלשלם אפילו לאחר שיגדל. ואינו חייב אפילו לצאת ידי שמים.
ומכל מקום ממדת חסידות טוב שיתן איזה סכום לכפרתו, ושב ורפא לו. [ילקו"י
כיבוד או"א פרק ט' סעיף לח מהדו' תשס"א עמו' קפא]
לט אמא החפצה לעזור לבנה שהוא אברך ישיבה
ותורתו אומנותו, ולסייע בידו מידי פעם בפעם מכספי מעשר כספים שלה, ואם האב ידע מזה
הוא יתנגד שהאם תתן כסף לבנה, אחר שהאב אינו מבין בשכלו את הערך של בן ישיבה
שתורתו אומנותו, אין לאמא ליתן לבנה כסף בלי ידיעת האב, שכל מה שקנתה אשה קנה
בעלה, וכל כספי האשה שייכים לבעלה, וממילא אסור לה לתת לבנה כסף בלי ידיעת בעלה,
מחשש גזל. ובפרט שמעשר כספים לדידן אינו חיוב גמור על פי ההלכה אלא מצד מנהג ישראל
קדושים. אבל אם בעלה נותן לה כסף בפירוש על דעת שתעשה בכסף זה כחפצה בלא שום הגבלה
ותנאי, או שהבעל מסכים שדמי הביטוח לאומי יהיו אך ורק בשביל האשה, מותר לאשה ליתן
לבנה מכסף זה אפילו בלי ידיעת בעלה. [ילקו"י כיבוד או"א פרק ט' סעיף לט
עמוד קפד]
מ אם אביו או אמו מצטערים שבנם ישן
בסוכה, מאחר שחוששים שהבן יצטנן ויחלה [מחמת הצנה], הבן פטור מלישן בסוכה, ככל
מצטער שפטור מן הסוכה. שכשם שאין אדם ישן בביתו במקום שהוא בניגוד גמור לרצון
הוריו, והם מצטערים בכך, כך הדין בסוכה, דתשבו כעין תדורו. [ילקו"י כיבוד
או"א פ"ט ס"מ מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד קפד]
מא אם מצות כיבוד אב ואם כרוכה בצער,
דהיינו דבכדי לקיים מצוה זו הבן יצטרך להצטער, אין הצער פוטר אותו מחיוב המצוה,
שאין פטור של מצטער אלא בחיוב ישיבה בסוכה, שנאמר בה תשבו, ודרשו רז"ל שהוא
כעין תדורו, אבל לא בשאר המצוות. ולפיכך אב זקן הזקוק שיטפלו בו כל הזמן, ועל ידי
כך הבן יצטרך להיות זמן רב עם אביו, וזהו צער גדול וממושך בשבילו, אף על פי כן
מחוייב בזה מצד כיבוד אב ואם. אך יכול לעשות כן גם על-ידי שליח. אולם אם כיבוד אב
ואם גורם שיפול למשכב ויחלה, פטור מקיום מצוה זו, כשאין אפשרות לעשות כן על ידי
שליח. [ילקו"י כיבוד או"א פרק ט' סעיף מא]
מב ואמנם אם ציוה אותו אביו לעשות איזה
דבר שאינו נוגע באופן ישיר לאב [שדוקא מאכילו ומשקהו הוא נוגע באופן ישיר לאב],
ויש בדבר זה צער לגוף מחמת כיבוד אביו, אין חיוב על הבן לשמוע לקול אביו.
[ילקו"י כיבוד או"א פ"ט סעיף מב מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד
קצא]
מג אם קיום מצות כיבוד אב ואם גורמת
למתיחות בינו לבין אשתו, והדבר גורם להפרעה בשלום בית, פטור מלקיים המצוה, כשאי
אפשר לו לקיימה על ידי שליח. ומכל מקום ירבה בדברים עם אשתו בחשיבות קיום מצות
כיבוד אב ואם, ויפציר בה שתסכים שיקיים מצוה יקרה זו. [וראה לעיל פרק ב' לענין
לשלוח את הוריו למושב זקנים]. וישתדל שלא להגיע לבית הוריו יחד עם אשתו, אך הוא
עצמו יבקר אצלם להפיס את דעתם. [ואם יש עימות בין אשתו להוריו, לא יכעס על אשתו,
אך ראוי לו להשתיקה בנחת ולומר לה לנהוג כלפיהם בדרך ארץ, כדי להפיס את דעת אביו
ואמו]. [ילקו"י כיבוד או"א פרק ט' סעיף מג מהדורת תשס"א כרך ב'
עמוד רצא]
מד אם האמא מצוה את בנה לעשות איזה דבר,
והאבא מצוה את בנו לעשות גם כן איזה דבר לצורכו, חייב הבן לעשות כציווי אביו,
ויסביר לאמו בדרך ארץ, שעל פי ההלכה הוא מחוייב לשמוע לאביו, שגם היא חייבת
בכבודו. ואף בקום ועשה יעבור על ציווי אמו בשביל ציווי אביו. ואמנם כשהבן רואה שכל
כוונת אביו שאומר לו שלא יכבד את האם הוא משום שנאה ומריבה שיש לו עמה, לא ישמע
לאביו. ואם נתגרשה מאביו, כבוד שניהם שווה, ולאיזה מהם שירצה יקדים. [ילקו"י
כיבוד או"א פרק ט' סעיף מד]
מה הקדימה האם וציותה את בנה לשרתה, ובטרם
מילא הבן את חפצה ציוהו האב לשרתו, יקדים את האב לאם. ויש לצדד דאף אם התחיל לעשות
רצון אמו, ואביו ציוהו לשרתו, יפסיק ויעשה רצון אביו. [ילקו"י כיבוד
או"א פ"ט סעיף מה מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד קצט]
מו מה שאמרנו שאביו קודם זהו רק לענין
כיבוד, אבל אם אביו ואמו באו לבקש ממנו מזון ולבוש, ולאב אין ולבן יש, אך יש לו רק
בשביל אחד מהם יתן בתחלה לאמו, ואחר כך אם ישאר לו מכספי מעשר או צדקה, יתן לאביו.
[ילקו"י כיבוד או"א פרק ט' סעיף מו]
מז אם אביו ציוה לו שילך עם אורח פלוני
לשוק להדריכו בקניית איזה חפצים, או שיעזור לפלוני באיזה ענין, ואמו אומרת לו שילך
למקום אחר להביא לה דבר שהיא צריכה לו לגופה עצמה, צריך לקיים בתחלה דברי אמו,
מאחר שציווי אביו אינו בדבר ששייך להנאתו הישירה של האב. [ילקו"י כיבוד
או"א פ"ט סעיף מז מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד ר']
מח אמר לו אביו שיעשה לו מלאכה שאין האשה
חייבת במלאכה זו לעשות לבעלה, [כמבואר בש"ע אבן העזר סימן פ'], ואמו אמרה לו
גם כן לעשות לה אותה מלאכה בשבילה, יש אומרים שגם באופן כזה יש לו להקדים את אביו.
ויש חולקים. [שם פרק ט' סעיף מח]
מט מי שעשה דבר אשר ציותה עליו אמו, ושאל
אותו אביו מדוע עשית כך ומי אמר לך לעשות כן, והבן משער שאם יאמר לו שכן ציותה
עליו אמו, יכעוס עליה אביו, ויגרום למריבה ביניהם, לא יאמר לו שאמו ציותה עליו.
ומותר לו לשקר, שאין איסור לשקר בשביל שלום בית, או בשביל לקיים מצות כיבוד אם
באופן כזה. [ילקו"י שם פ"ט סעיף מט]
נ על הבן להזהר שלא לספר להוריו דברים
המצערים ומעציבים אותם, כשאין להם צורך שידעו מכך. וכן אב שלקה במחלה הידועה רחמנא
ליצלן, אין לבן להודיעו, אחר שהדבר יגרום לו צער רב. [ולא דמי לציווי אביו להעירו
שכתבנו לעיל שיקיים מצותו, שכאן הידיעה על מצבו הרפואי תגרום לו צער גדול].
[ילקו"י כיבוד או"א פרק ט' סעיף נ מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד רלט]
נא מצות ישיבה בארץ ישראל אין ערוך אליה,
שהיא שקולה כנגד כל המצוות שבתורה, ובמיוחד כשהכוונה להתיישב בארץ ישראל לשם מצוה,
ולקיים בה את כל המצוות התלויות בארץ. ולכן מצוה להדריך בחורים לעלות לארץ ישראל
ללמוד בישיבות הקדושות שבארץ, ולהשתקע כאן בארץ הקודש. ואפילו אם ציוו אותו אביו
או אמו שלא לעלות לארץ ישראל לא ישמע להם. ומכל שכן שהזוכה כבר להתיישב בארץ ישראל
וציוו אותו אביו או אמו לרדת לחוץ לארץ להתגורר עמם ולעזור להם, שאין לו לשמוע
להם, כי מצות ישוב ארץ ישראל גם בזמן הזה, דוחה למצות כיבוד אב ואם. ובפרט שגם
הוריו מצווים לעלות לארץ ישראל. [ילקו"י כיבוד או"א פרק ט' סעיף נא.
יחוה דעת ח"ג סי' סט עמו' ריט]
נב מותר לרדת לחוץ לארץ כדי לקבל את פני
אביו או אמו ולחזור לארץ ישראל. ולענין לצאת לחוץ לארץ להשתטח על קברי אבותיו,
נכון יותר להמנע מזה, כי הלימוד שילמד לעילוי נשמת הוריו שוה פי כמה מעלייה לקברם
בחוץ לארץ. [ילקו"י כיבוד או"א פ"ט סעיף נב]
נג אם אביו שולח אותו לערוך קניות בשוק
במקום שיש שם נשים בבגדי פריצות וכדומה, והבן נכשל בהסתכלות במראות אסורות, ואינו
יכול ליזהר בזה, אינו צריך לשמוע לאביו בזה, ויכול להמנע מקיום מצות אביו. וישקול
בדעתו אם הוא עצמו היה נצרך ללכת לשוק אם היה נמנע מללכת לשם בשל הפריצות, שאם לא
היה נמנע מללכת לשוק, גם לצורך אביו לא ימנע מללכת לשם. ואמנם מותר לו לקנות מירקן
במחיר יקר יותר, וישלם ההפרש מכיסו, אם יש לו. ואם אין לו יקח מכספי מעשר בעבור
מצות כיבוד אב ואם. [ילקו"י כיבוד אב ואם פרק ט' סעיף נג, מהדורת תשס"א
כרך ב' עמוד רמד]
נד הורים שאינם שומרי תורה ומצוות, ועושים
סעודה לכבוד יום נישואיהם במסעדה שאינה כשרה, ומבקשים מבנם שישתתף באירוע לכבודם,
אסור לבן לשמוע בקולם בזה, כיון שאין לבן להכנס למסעדת טריפה משום חילול ה'. אבל
אם המסעדה עומדת תחת השגחת רבנות מקומית, אף שאינה למהדרין, מותר לבן להכנס לשם
[בלא לאכול מהמצרכים שיש בהם חששות]. [ילקו"י כיבוד אב ואם פרק ט' סעיף נד
מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד רנב]
נה אב המבקש מבנו שיבוא לנישואי אחיו,
והחתונה מתקיימת בתערובת אנשים ונשים יחדיו, ואף יושבים בבגדי פריצות וכדו', ואין
המשפחה מוכנה לעשות מחיצה, אין הבן צריך להשתתף בחתונה, ויסתפק בזה שיגיע לחופה
בלבד. והדבר ברור שאם יש שם ריקודי תערובת חייב לעזוב את המקום מיד אחר החופה,
ופעמים שעליו להמנע מלהגיע בכלל לחופה, כדי למנוע חילול ה' שיראו יהודי ירא שמים
נמצא במקום כזה. ויעשה שאלת חכם שידון בכל מקרה לגופו. [ילקו"י כיבוד
או"א פ"ט סע' נה מהדו' תשס"א כרך ב' עמ' רנב]
נו מי שאחיו נושא אשה בנישואין הנערכים על
ידי רבאי רפורמי, והאבא מבקש מבנו לבוא ולהשתתף בשמחת אחיו, הדבר פשוט שאין שום
חיוב על הבן מדין כיבוד אב ואם לשמוע לאביו ולבוא להשתתף בחתונה, ויסביר להוריו
שיש בדבר חילול ה' שיהודי ירא שמים משתתף בנישואין כאלה. ואין להניח לרב רפורמי
לברך ברכה אחת מברכות הנישואין תחת החופה, או בסעודות שבע ברכות, ואם בירך אין
ברכתו כלום, ואין לענות אמן אחר ברכתו, שהרי הוא כופר בהשי"ת. [ילקו"י
כיבוד או"א פרק ט' סעיף נו, תשס"א עמ' רנא]
נז תלמוד תורה גדול מכיבוד אב ואם, ולכן
מי שהוריו דורשים ממנו ללמוד בישיבה תיכונית, אין לו לו לשמוע בקולם, ויעדיף ללמוד
בישיבה גבוהה, שעוסקים בה בתורה במשך כל שעות היום. ואין בזה ביטול מצות כיבוד אב
ואם, שגדול תלמוד תורה יותר מכיבוד אב ואם, וכמו ששנינו "ותלמוד תורה כנגד
כולם". ובפרט שכיום הישיבות הקדושות הם המצילות את הנוער מירידה רוחנית, וגם
על-ידי שילמד בישיבה קדושה, וכל עסקו יהיה רק בתורה, תהיה לו הצלחה גדולה יותר
בלימודו, והמציאות מוכיחה שבענין תלמוד תורה בבקיאות ובפלפול ובסברא, יש הצלחה רבה
בישיבות שכל עסקם רק בתורה, מאשר בישיבות תיכוניות שעוסקים גם בדברים אחרים. ומכל
מקום אם הדבר אפשרי נכון להשתדל לעשות כן על ידי השפעה של רבנים חשובים ותלמידי
חכמים על ההורים ולפייסם בדברים, כדי שהדבר ייעשה גם ברצונם, ולהודיעם גודל מצות
תלמוד תורה. [ילקו"י כיבוד או"א פרק ט' סעיף נז. יחוה דעת ח"ג סי'
עה עמ' רמד. וח"ה סי' נו]
נח בן הרוצה לעקור ממקומו וללכת למקום אחר
כדי ללמוד תורה, ויש צורך להעביר לשלטונות את הסכמת הוריו כדי שיתנו לו דרכון
לשהות באותה ארץ, חייבים ההורים לחתום לשלטונות עבור בנם, כדי לאפשר לו ללמוד
בישיבה קדושה. [שם פרק ט' סעי' נח]
נט אין לאב להפריע לבנו בעניני לימוד
תורה, ולכן אם הבן רוצה להמשיך את לימודיו בכולל לאחר נישואיו, אין לאבא למנוע זאת
ממנו, ומצוה עליו לסייע בידיו מבחינה כספית עד כמה שידו מגעת, כדי לאפשר לו להמשיך
בלימודו. ואבא המבקש מבנו שימשיך את לימודיו בכולל, והבן נמשך לעסקנות ציבורית,
בעזרה לזולת ואחזקת ישיבה וכדומה, הנה אף על פי שאין כאן מצות כיבוד אב ואם, מכל
מקום מן הראוי לבן לקבל מוסר אביו, להשקיע את עצמו אך ורק בתורה, שאין לך דבר גדול
יותר מלימוד תורה. אך אם ניסה והשתדל לעסוק אך ורק בתורה ולא עלתה בידו, יתייעץ עם
רבותיו קודם שיעזוב את לימודיו בכולל ויצא לעסקנות ציבורית. [ילקו"י כיבוד
או"א פרק ט' סעיף נט]
ס הורים המבקשים מבנם שיתגייס לצבא,
ובאים מטעמים אידיאלוגיים, או מבקשים ממנו שילך לכל הפחות לישיבת הסדר וכדומה, אין
לבן לשמוע לקולם, שאין לך דבר גדול יותר מתלמוד תורה, ויעדיף ללמוד בישיבה קדושה
מאשר בישיבת הסדר. ובלאו הכי מי שקבע עצמו להיות תורתו אומנותו, פטור מללכת לצבא
כנודע. [שם פרק ט' סעיף ס]
סא בן הרוצה ללמוד בישיבה מחוץ לעיר ועל
ידי כך יתבטל ממצות כיבוד אב ואם, והוריו מתנגדים לכך, והבן סבור שבישיבה שמחוץ
לעיר ילמד יותר בהתמדה, או שילמד שם בדרך נכונה ובסברות ישרות, בודאי שאינו חייב
לשמוע בקול הוריו, כי אין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ, ותלמוד תורה כנגד כולם.
ובפרט במקום שהדבר יפריע לבן להתעלות בלימוד התורה אם לא יקיים בעצמו הוי גולה
למקום תורה. אולם אם הוריו דורשים זאת כדי שיוכל לשמשם, וכגון שהוריו חולים וזקנים
ואין אפשרות שאחרים יטפלו בהם, יעשה שאלת חכם, ובפרט אם הוא בן יחיד, כי דרכיה
דרכי נועם. [ילקו"י כיבוד או"א פרק ט' סעיף סא מהדורת תשס"א כרך ב'
עמוד רעב]
סב אבא המבקש מבנו שיעיין בדברי האחרונים,
והבן נפשו חשקה בלימוד הגמרא והראשונים בלבד בלא להסתכל בדברי האחרונים, אף על פי
שאין אדם לומד אלא בדרך שלבו חפץ, מכל מקום אין לו להתעקש בדבר זה, ואדרבה יראה
ברכה יותר בעמלו, אם לאחר שילמד את הסוגיא הדק היטב בהבנה ובמתינות, עם הראשונים,
יעיין גם בדברי האחרונים. וזהו שימוש תלמידי חכמים שבזמנינו, ותורה נקנית בחבורה.
ולא יבצר שימצא איזו סברא בעיונו בדברי האחרונים. [ילקו"י כיבוד או"א
פרק ט' סעיף סב]
סג מי שהיה עוסק בתורה ונזדמן לפניו מצות
כיבוד אב ואם, יעשה המצוה ויחזור מיד לתורתו. אבל אם קיום מצות כיבוד אב ואם מונע
ממנו את עצם תלמודו, ובגלל קיום מצוה זו נמנע ממנו מללמוד בישיבה או לקבוע עיתים
לתורה, יניח כבוד אביו ואמו ויעסוק בתורה, דגדול תלמוד תורה יותר מכיבוד אב ואם.
וכן אם האב קורא לבנו שלומד מחוץ לעיר שיבא לשמשו, אין לבן לבטל תורה ולבא מעיר
לעיר כדי לטפל באביו. ואמנם אם האבא מבקש מבנו שיטפל בו באופן חד פעמי, ועל ידי כך
הבן יצטרך לבטל את השתתפותו בשיעור תורה קבוע, אם אי אפשר לקיים מצוה זו על ידי
אחרים, יבטל מלימודו ויעסוק בכבוד אביו, אחר שמצוה זו הגיעה לידו. ומיד אחר שיסיים
את העסק בכבוד אביו, יחזור לתלמודו. [ילקו"י הל' כיבוד אב ואם פ"ט סעיף
סג מהדו' תשס"א כרך ב' עמוד רעו]
סד כבר נתבאר שאם היה האב עושה איזה
מלאכה, והבן לומד תורה, והאב ביקש ממנו את עזרתו, אף שהאב הוא עם הארץ, יניח
תלמודו ויעשה המלאכה עבור אביו, אם ביקש ממנו או שצריך את עזרתו. ואמנם אם הבן
רוצה ללמוד בישיבה והאב מצוה עליו לעזור לו באופן קבוע בחנותו, אינו צריך לשמוע
לאביו. ואם הבן יודע שהאב כשיהיה בטל יעסוק במעשים ודיבורים רעים, הנכון הוא שהבן
יתחמק בכל מיני תירוצים מלעזור לאביו, ולהניחו לטרוח במלאכה כדי שלא יחטא באותה
שעה. [והוא מצד אפרושי מאיסורא]. ואם האב אומר לו לך ועסוק בלימוד התורה ואני עושה
מלאכה שאתה עושה, יעסוק הבן בתורה אף על פי שבני אדם יחשבו שהוא מבזה את אביו.
ואפילו לא אמר לו לך ועסוק בתורה אלא האב חס על בנו שלא יטרח, ישמע לאביו, ואפילו
אם האב מתכוין לבייש את בנו ולומר שהוא שוקט ואני טורח. [ילקו"י הלכות כיבוד
אב ואם פרק ט' סעיף סד]
סה אב המוחה ביד בנו וגוזר עליו שלא יתמנה
לדיין, והבן ראוי לכך, אינו מחוייב לקיים גזרתו. וכן אם הבן רוצה לקבל עליו עול
הרבנות, ואביו מתנגד למוסד הרבנות, אף אם יש לו פרנסה אחרת אין צריך לשמוע לאביו,
כל שיכול להרים קרנה של תורה. [שם פ"ט סע' סה]
סו מי שהיה רוצה להתפלל בבית הכנסת
שמתפללין שם יותר בכוונה, ואביו או אמו מוחים בידו, אין צריך לשמוע להם.
[ילקו"י הלכות כיבוד אב ואם פרק ט' סעיף סו]
סימן רמ - להפריש את אביו מעבירה
א ראה את אביו שעובר על דברי תורה, או
אפילו על דברי חכמים ודברים שאסורים רק מדרבנן, לא יאמר לו עברת על דברי תורה, אלא
יאמר לו אבא כתוב בתורה כך וכך, כאילו הוא שואל ממנו, ולא כמזהירו, והוא יבין
מעצמו ולא יתבייש. והדין בזה גם באמו, שאם ראה אותה עוברת על איזה איסור, יאמר לה
כנז'. ואם אביו עם הארץ וראהו עובר על דברי תורה, ואינו מבין על ידי הרמז הנז',
יאמר לו: מעשה שהיה באדם אחד שעשה כך וכך ואמר לו החכם שדבר זה אסור. ונמצא שהבן
מספר לפני אביו מעשה. ואם האב והבן חזרו בתשובה, והבן צריך ללמדו כיצד לנהוג, מותר
לומר בצורה ישירה כדי שהדברים יובנו היטב. [ילקו"י הלכות כיבוד אב ואם פרק י'
ס"א מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד רפה]
ב אם אביו עובר על איזה איסור במזיד, אף
שיודע שהדין אסור, יש אומרים דבזה אין הבן צריך לומר לו מאומה. ואם יש סיכוי שאם
יעיר לאביו בצורה מכובדת, אביו יקבל את התוכחה, יעיר לאביו בינו לבין אביו, כמו
שיש מצוה להוכיח את החילוניים בימינו באופן שמקרב אותם ומראה להם את המתיקות
שבשמירת התורה והמצוות. ולכן אם רואה את אביו מסתכל בקביעות בסרטי תועבה בטלויזיה,
או בעיתונים חילוניים, ויכול להסביר לו בנחת עד כמה הדבר מזיק לנפש האדם, ואביו
שומע אותו בכובד ראש, אין הכי נמי הנכון הוא שיעיר לאביו בצורה מכובדת להצילו מן
החטא. אבל אם אביו אינו מבין שיש צד איסור בהסתכלות בטלויזיה, ולא יקבל ממנו, ימנע
מלהוכיחו. [ילקו"י כיבוד או"א פרק י' ס"ב]
ג אם היה אביו מפרש דבר שמועה בטעות, לא
יאמר לו לא תלמד כך, אלא יאמר לו כך וכך שמענו. [ילקו"י הלכות כיבוד אב ואם
פרק י' ס"ג מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד רצ]
ד אב שטועה בהלכה, מותר לבן לעשות מעשה
בפניו כמסיח לפי תומו, כדי שאביו יזכור ההלכה, באופן שלא ניכר שחולק על אביו.
וכגון, באב שמת לו אחד מבניו, וטעה וקרע מיושב, מותר לבנו לקרוע בפניו מעומד, כדי
לרמוז לאביו שצריך לחזור ולקרוע מעומד. ואם האב מחמת צערו לא הבין את הרמז, יראה
לו את ההלכה מתוך ספר, כאילו שואל אותו היאך הדין. [ילקו"י הלכות כיבוד אב
ואם פרק י' ס"ד מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד רצ]
ה בן השומע את אביו או את אמו המדברים
דברי חול בשבת, והוא בקי בהלכה שאכן דבר זה אסור לדבר בו בשבת, יאמר להם בלשון
שאלה, האם לא למדנו שאסור לדבר דברי חול בשבת, כאילו הוא שואל ממנו, ולא כמזהירו,
והוא יבין מעצמו ולא יתבייש. [ילקו"י הלכות כיבוד אב ואם פרק י' ס"ה
מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד רצא]
ו אם שומע שהוריו מדברים לשון הרע, אפילו
אומרים אמת, מלבד שמוזהר מלקבל לשון הרע, צריך גם למנוע אותם מזה. אך יזהר שיהיה
בדרך כבוד, ושלא לומר להם שהם עוברים על דברי תורה, אלא יאמר להם בלשון שאלה, האם
אין בדבר חשש לשון הרע. וכן אם שומע את הוריו שמשבחים אחד בפני שונאיו, הרי הוא
בכלל אבק לשון הרע, שזה גורם שיספרו בגנותו של אותו אחד. ואם הוא מרבה לספר בשבחו,
אפילו שלא בפני שונאיו אסור, כי על ידי זה רגיל בעצמו לגנותו בסוף, לומר: חוץ ממדה
רעה זו שיש בו. [ילקו"י הלכות כיבוד אב ואם פרק י' ס"ו מהדורת
תשס"א כרך ב' עמוד רצב]
ז המדבר לשון הרע על אביו או על אמו,
מלבד שעובר על כמה לאוין ועשין [המפורטים בספר החפץ חיים] עובר גם על מצות עשה
דכיבוד אב ואם, ועובר על "ארור מקלה אביו ואמו". [ילקו"י הלכות
כיבוד אב ואם פרק י' ס"ז מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד רצה]
ח המדבר לשון הרע על אחיו הגדול או על
בעל אמו, או על אשת אביו, בכל אלו עובר גם על מצות עשה דכיבוד. [ילקו"י הל'
כיבוד אב ואם פ"י ס"ח מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד רצה]
ט אבא המבקש מבנו לעבור על איזה חשבון או
על מכתב שכתב, והבן מצא טעות בחשבון או בכתיבה, לא יאמר לו אבא טעית, אלא יאמר לו
יש כאן טעות. [שם פרק י' ס"ט]
י אם שמע לאחד שמדבר דברי גנאי ורכילות
על אביו או אמו, ומחמת שהצר לו מאד על כבודם גילה לאביו ולאמו מה שדיבר עליהם אותו
אחד, גם זה בכלל רכילות. אלא אם כן עושה כן לתועלת כדי שאביו ידבר עם אותו אחד
שיחדל מלדבר אודותיו. [ילקו"י שם פ"י ס"י]
יא אב המוכיח את בנו על איזה מעשה שעשה,
והאב טועה בבן, אין לבן לומר לאביו: זה אינו אמת, וכדומה, אלא יאמר לו בלשון
מתונה, כגון, יש לי לומר דברים המצדיקים את דרכי, ויעמיד את האמת על בוריה בלשון
מכובדת וכן יכול לומר לו שאין העובדות כמו שהוא סבור, ואין זה בכלל לא יסתור את
דבריו. [ילקו"י הלכות כיבוד אב ואם פרק י' סעיף יא]
יב אם אביו ישן ותפילין בראשו, יש אומרים
שחייב להעירו. ועדיף לבקש מאחרים שיעירוהו, כיון שהוא בגדר אנוס. [ילקו"י
הלכות כיבוד אב ואם פרק י' סעיף יב עמוד רצז].
יג ראה את אביו עובר על דברי תורה, והבן
יכול למונעו מכך אם יכנו, יש אומרים שמותר לבן להכותו בלא להוציא דם כדי למונעו
מעשיית האיסור. אולם בזמן הזה חלילה להכות שום אדם כדי למונעו מעשיית איסור, אלא
יש להוכיח רק בדרכי נועם. ודברי חכמים הנאמרים בנחת, הם נשמעים. [ילקו"י
הלכות כיבוד אב ואם פרק י' סעיף יג עמ' רצח]
סימן רמ - מצות כיבוד אב ואם במקום שיש
עבירה
[פרק יא]
א אמר לו אביו לעבור על דברי תורה, בין
מצות עשה בין מצות לא תעשה, ואפילו מצוה דרבנן, לא ישמע לו. ולא רק אם מצוה אותו
אביו סתם לעבור על דברי תורה, דפשיטא שלא ישמע לו, דזה הוי רשע, אלא גם אם מצווה
אותו לעבור על דברי תורה לצורכו והנאתו האישית, וכגון להאכילו וכדומה, לא ישמע לו.
[ילקו"י הל' כיבוד אב ואם פרק יא ס"א]
ב לפיכך אם צוה אותו אביו שלא ימחול לאדם
פלוני עד זמן קצוב, או שלא ידבר עמו, והבן רוצה להתפייס מיד ולעשות עמו שלום לולי
ציווי אביו, לא ישמע לאביו. אך מן הראוי שיעשה זאת בחכמה שלא להכעיס את אביו על
פניו בהראותו אהבה וחיבה עם איש ריבו. [ילקו"י הלכות כיבוד אב ואם פרק יא
ס"ב מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד שא]
ג אם ציוה אותו אביו שלא ידבר עם פלוני
מפני שגרם לו צער גדול עד שחלה ומת בגלל הצער הזה, אינו רשאי למחול על כבוד אביו.
[ילקו"י הלכות כיבוד אב ואם פרק יא ס"ג]
ד ראה את האבידה ואמר לו אביו אל
תחזירנה, לא ישמע לו, אלא יחזיר האבידה לבעליה, שנאמר, איש אמו ואביו תיראו, ואת
שבתותי תשמרו אני ה'. כולכם חייבים בכבודי. שאף על פי שאמרתי לך ירא את אביך, אני
אדון לשניכם. והדברים אמורים כשאמר לו אביו עסוק בכבודי להביא לי איזה דבר, ולא
כיוון דוקא שיעבור על דברי תורה, שאם אמר לו אל תחזיר את האבידה כדי לעבור על דברי
תורה, בודאי שלא ישמע לו. [ילקו"י הלכות כיבוד אב ואם פרק יא ס"ד מהדורת
תשס"א כרך ב' עמוד שג]
ה היה עסוק במצות כיבוד אב ואם באיזה
דבר, ובאה לידו מצות השבת אבידה, פטור מלהשיבה, שהרי העוסק במצוה פטור מן המצוה,
שאמירת האב כאן לא מעלה ולא מורידה, אלא אין מוטלת עליו כלל מצות ההשבה.
[ילקו"י כיבוד או"א פרק יא ס"ה]
ו מי שציוה את בנו שלא לקיים מצוה דלא
רמיא עליה [דהיינו, שאין חיוב על האדם לקיים את המצוה, רק אם עושה אותה מקיים
מצוה], וכגון, מי שאמו ציותה עליו [בחוליה] שלא ישכיר את ביתו מכאן ואילך לשום
אדם, ודר בו לפנים בשכירות שנה אחת תלמיד חכם ובעל מעשים, יש אומרים שמחוייב לקיים
צוואתה, ואין בדבריה אלו משום אמירה לעבור על דברי תורה, דאף שטוב וישר להשכיר בית
לתלמיד חכם כדי שיוכל ללמוד שם בהתמדה, מכל מקום אין זה חובה עליו ולא רמיא עליה
כלל. ויש חולקים ואומרים דאינו מחוייב לשמוע לה לבטל מצוה אף שהיא אינה חיובית
עליו, אלא מצוה קיומית. ובלאו הכי דעת רוב הפוסקים שבדבר שאין לאב הנאה ישירה ליכא
מצות כיבוד אב ואם. ולכולי עלמא אם הבן צריך למעות השכירות, אין צריך, לשמוע לאמו,
דמצות כיבוד אב משל אב ולא משל בן, וגם בדבר שאין לאב ואם הנאה ישירה ליכא חיובא
דמצות כיבוד אב ואם. [שם ס"ו]
ז אשה שציותה לבנה שלא ישכיר את דירתו
לשום אדם, ובא אחד לשכור הדירה, אינו מחוייב לשמוע לה. [ילקו"י הלכות כיבוד
אב ואם פרק יא ס"ז, מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד שו]
ח מי שאביו ציוהו שלא יהא אפוטרופוס על
יתומים, יש אומרים שחייב לשמוע לו [אפילו הם קרוביו] דהגם שלעסוק בצרכי יתומים הוי
בכלל גמילות חסד, מכל מקום לא רמיא עליה דוקא. ויש חולקים. ולדינא נראה שמעיקר
הדין כיון שאין לאב שום הנאה ישירה בדבר, אינו חייב לשמוע בקולו מדין כיבוד אב
ואם. [ילקו"י כיבוד או"א פרק יא ס"ח]
ט אמר לו אביו שלא ילבש שחורים על פטירת
אמו, ישמע לו, ובפרט שבלאו הכי ראוי ונכון שלא לשנות ממנהג ארץ ישראל, ואין ללבוש
שחורים על פטירת אב ואם. ובפרט אם אביו מצטער מכך שבנו לובש שחורים על פטירת אמו.
[ילקו"י כיבוד או"א פרק יא ס"ט]
י אמר לו אביו השקיני מים, ויש לפניו
לעשות מצוה עוברת, כגון קבורת המת או הלויית המת, אם אפשר למצוה שתעשה על ידי
אחרים, יעסוק בכבוד אביו. ואם אין שם אחרים לעשות המצוה יעסוק במצוה ויניח כבוד
אביו. ואם האב מתכוין לזלזל במצוות לא ישמע לו בכל אופן. [ילקו"י הלכות כיבוד
אב ואם פרק יא ס"י מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד שז]
יא מי שאביו ציוה אותו שלא יתענה תעניות
חובה [כגון י"ז בתמוז ועשרה בטבת], מפני שלדעתו הוא חלש, והבן סבור שהוא יכול
להתענות, אינו חייב לשמוע לאביו. [שם סי"א]
יב אמר לו אביו שלא ילמד תורה עם פלוני,
לא ישמע לו. אך אם יש לאביו חשש שהחבר מבטל אותו או גורם לו ירידה ביראת שמים
ובמדות, ויש לאבא צער גדול מזה, צריך לשמוע לו, כל שיש ממש בדברי האבא, ואינו
מחליט כן על פי דמיונותיו. [וכיון שאין אדם רואה חובה לעצמו, מן הראוי שהבן יתייעץ
עם חכם אם לשמוע לאביו במקרה זה או לא]. [שם פי"א, יב]
יג אם יש לאביו תרעומת וכעס על מחותנו
בענין נדוניה וכדו', וגזר על הבן שלא ידבר עם חמיו או חמותו ולא ילך לביתם, אין
לבן לשמוע בקולו ולהחזיק במחלוקת ולזלזל בכבוד חמיו, שהרי הוא כציוה לו לעבור על
דברי תורה, ובפרט כשיש חשש להפרת השלום בבית. ומכל מקום יעשה הכל באופן שלא ירגיז
את אביו, וירבה עליו ריעים אהובים להסביר לאביו שאינו יכול לשמוע בקולו בדבר זה.
[ילקו"י הלכות כאו"א פרק יא סעיף יג]
יד אשה חולה ההולכת ברחוב בגילוי ראש,
ומבקשת מבנה שיוליכנה לטיול בגן, יש מי שאומר שמותר לבנה לקחתה לטיול ברחוב, אף
שנכשלת באיסור יציאה לרשות הרבים. [ילקו"י הלכות כיבוד אב ואם פרק יא סעיף יד
מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד שטז]
טו אשה חולה שמבקשת מבנה שיקח אותה לבית
של בתה, כדי שתחלים שם, והבן יודע שעל ידי כך האם תחלל שבת, וגם תחזור לבית ברכב
בשבת. יש מי שאומר שעם כל זה מותר לו לקחתה לבית של בתה. [ילקו"י הלכות כיבוד
אב ואם פרק יא סעיף טו עמוד שטו]
טז רופא שהוזעק להגיש עזרה בישוב הסמוך
לגבול שיש בו חשש סכנה, והוריו חוששין לשלומו ומצווים אותו שלא יסע לשם להגיש
עזרה, אין צריך לשמוע להם אם הסכנה היא קטנה. [ילקו"י הלכות כיבוד אב ואם פרק
יא סעיף טז מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד שטז]
סימן רמ - התנהגות האב עם בניו
א אסור לו לאדם להכביד עולו על בניו,
ולדקדק עמהם על כבודו, ולהטריחם יותר מדי, כדי שלא יביא אותם לידי מכשול, אלא
ימחול על כבודו, אף בלא ידיעתם, ויעלים עינו מהם כדי שלא להענישם בידי שמים, שהאב
שמחל על כבודו כבודו מחול. ויזהרו ההורים שלא ידרשו מבניהם דברים שקשה להם לעשותם
ויכשילום. ולכן אם האב צריך לאיזה שירות מבנו, וחושש פן לא ישמע לו, לא יאמר לו
בלשון ציווי עשה לי כך וכך, אלא דרך עצה טובה. ואמנם יש לו לאב ליזהר שלא למחול על
כבודו במקום שעלולים ללמוד ממנו לזלזל בכיבוד אב. וברור שאם לאחר שהאב מחל על
כבודו, חזר בו ממחילתו, דשוב הבן חייב בכבודו. [ילקו"י כיבוד או"א פרק
יב ס"א מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד שיז]
ב אין לאדם להטיל אימה יתירה בתוך ביתו,
וצריך לומר כל דבריו לבניו ובנותיו בנחת ובלא כעס, ואין לך דבר שמקלקל את היחס בין
האב לבנו כמו רוב מורא. [ילקו"י שם פי"ב ס"ב]
ג לעולם לא ישנה אדם בנו בין הבנים
וישווה את כל בניו במאכל ומשקה ובכספים במתנה ובירושה. ואמנם מותר לאב לכתוב צוואה
ולהוריש את רוב הנכסים שלו לבנו שהוא תלמיד חכם ושאר נכסיו לשאר היורשים שאינם
תלמידי חכמים. ומן הראוי שהאב יסייע לבנו שלומד תורה בהתמדה, והיא זכות גדולה לאב
שמסייע ביד בנו הלומד תורה. [ילקו"י כיבוד או"א פי"ב ס"ג
מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד שכב]
ד אותם המתנהגים עם בניהם כחברים,
וחושבים בזה לעשות את הילדים עצמאיים, אינם נוהגים כהוגן, [שאם ינהג עמו כחבר,
כשיצטרך להכות את בנו מכה רכה על ידו, הבן ישוב ויכה לאביו או לאחיו הגדול]. אלא
יש ללמד את הילד הכנעה להוריו ולאחיו הגדולים ממנו. אולם את בניו הגדולים יחשיבם
כאחיו. [ילקו"י כיבוד או"א פרק יב ס"ד מהדורת תשס"א כרך ב'
עמוד שכה]
ה יזהרו ההורים שלא לקלל את בניהם אפילו
בשעת רוגז ומריבה, כי על ידי זה הם מזיקים לעצמם ולילדיהם. [ילקו"י כיבוד
או"א פרק יב ס"ה מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד שכה]
ו יש מי שאומר שאין לה לאמא לומר על בנה
"הריני כפרה עליך" שיש לחוש בזה משום פתיחת פה לשטן. ויש שהליצו על
הנשים הנוהגות כן, שאין בזה כל חשש. ולכן השומע את אשתו אומרת כן אין צריך למונעה
מכך. [ילקו"י כיבוד או"א פרק יב ס"ו]
ז אין להפחיד את התינוק בדבר טמא, כגון
לומר לו חתול או כלב יקח את זה התינוק, כי ברית כרותה לשפתים. [ילקו"י כיבוד
או"א פרק יב ס"ז מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד שכח]
ח צריך הבן ליזהר מאד שלא לריב ולקלל את
אחיו ואחיותיו, שהרי גורם בזה צער להוריו, וגם לאחר פטירת ההורים יש ליזהר בזה.
[ילקו"י כיבוד או"א פרק יב ס"ח]
ט אסור לאב להכות את בנו הגדול, פן יתריס
כנגדו, ויחזיר לו, ונמצא עובר על לפני עור לא תתן מכשול. והמכה לבנו הגדול או בתו
הגדולה אמרו חז"ל (מ"ק יז.) שהוא חייב נידוי. וגם כיום אף שאין מנדין,
אין לאב להכות את בנו או בתו הגדולים, או לקללם ולגעור בהם, שיש חשש שיתריסו
כנגדו. ולאו דוקא בנו "הגדול" ממש, אלא הכל לפי טבעו של הבן, כל שיש
לחוש שיתריס כנגדו בדיבור או במעשה. ואפילו אינו בר מצוה עדיין, אין ראוי להביאו
לידי מכה אביו, או מקלל אביו, אלא ישדלנו בדברים. והחכם עיניו בראשו. [וכל שכן שיש
ליזהר בזה כשהבן כבר נשוי]. [ילקו"י כיבוד או"א פרק יב ס"ט]
י ואמנם רשאי אדם להכות מכה רכה את בנו
הקטן כדי לחנכו, אך לא יכהו בשעת כעסו, כדי שלא יכנו יותר מן הראוי מחמת כעסו. וגם
לא יכנו בשוט או במקל, ולא מכת אויב ואכזרי, אלא ברצועה קטנה. ועצה טובה למי שהוא
כעסן שלא יכה את בנו מיד בשעה שעשה דבר רע, אלא ימתין עד שתשוב חמתו, ואז יכה אותו
מכה רכה לשם חינוך. ואם יש לחוש שמא הקטן יתריס כנגדו בדיבור או במעשה, אין להכות
גם בן קטן. וירבה לדבר עמו בנחת ובדברי תוכחה, ויקלסו באיזה מדה טובה שיש בו. ובכל
אופן קטן פחות מבן חמש שנים אין להכותו כלל על שום דבר, והמכהו הרי הוא חוטא. אבל
אם נוגע בכלי הבית היקרים וכדו', והאב חושש שהכלי ישבר, או שהילד יינזק, ומכהו מכה
רכה על כף ידו דרך הרתעה, אין בכך כלום, וזה מדרכי החינוך. [ילקו"י כיבוד
או"א פרק יב ס"י]
יא יש מי שאומר שאף אם הבן ממושמע להוריו
לגמרי, יש למצוא עילה להכותו להטיל בו מורא. אולם לדינא אין לסמוך על זה שכל המכה
את בנו שלא לצורך גדול עונו מנשוא. [ובכלל זה המכים את נשותיהם, שגדול עוונם
מנשוא, שאין זה דרך בני ישראל, ועל ידי כך מיפר את שלום הבית, ובסופו של דבר יגיעו
לגירושין]. [ילקו"י כיבוד או"א פרק יב סעיף יא]
יב ילד קטן שמפריע למהלך התפלה בבית
הכנסת, מותר לאביו [או לאחד המתפללים] להשתיקו ברמז, אף באמצע קריאת שמע וברכותיה
או באמצע תפלת י"ח. ואם הרמז לא עזר, מותר להכותו מכה רכה על כף ידו, כדי
להשתיקו. אולם אסור לדבר בפיו כדי להשתיקו, אף שמטרידו בתפלתו. ורק ברמיזה או
בדפיקה על השלחן, או שיכה מעט על כף ידו של הילד, מותר. ואם אין הרמיזה מועלת יכול
לעשות תנועה בקול כדי להשתיקו, אך לא יפסיק בדיבור ממש. [ילקו"י כיבוד
או"א פרק יב סעיף יב מהדורת תשס"א כרך ב' עמ' שלט]
יג ילד [שהגיע לחינוך] שחילל שבת בטעות,
צריכים לקבוע עמו זמן מה כרבע שעה ללמוד עמו ספרי מוסר כסדרן, ולהשריש בלבו יראת
שמים, יראת העונש ושכר מצוה בעולם האמת. ולהסביר לו כי לא לעולם יחיה האדם. וברור
שאם הלימוד הזה יתקיים, סוף ייטיב ויעלה מעלה ביראת שמים. וצריך להתפלל תמיד
להשי"ת שהבנים יצליחו ביראת שמים. [ילקו"י כיבוד או"א פרק יב סעיף
יג מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד שמ]
סימן רמ - מכבדו בחייו ובמותו
א חייב אדם לכבד את אביו ואמו גם אחרי
מותם, ויש אומרים דאין חיוב זה אלא מדרבנן, ויש אומרים שגם לאחר מיתה חיוב כיבוד
אב ואם הוא מן התורה. וכן עיקר.
ב עיקר הכבוד הוא לאחר מיתה לרומם כבוד
אביו, כגון לקרותו אבא מארי, וכדומה, ולעשות לו נחת רוח לאחר פטירתו, באמירת קדיש,
הדלקת נר נשמה ביום הפטירה, [ראה להלן הלכות אבלות, ובילקו"י אבלות סימן מ,
ובילקו"י כיבוד אב ואם פרק יג ס"ז], ועריכת אזכרה ביום השנה, עלייה
לתורה ביום השנה, וכיו"ב. [ילקו"י כיבוד או"א מהדורת תשס"א
כרך ב' עמוד שמא]
ג אם הוא בתוך י"ב חודש לפטירת
אביו, כשמזכיר דבר הלכה מאביו יאמר "הריני כפרת משכבו". וראה להלן
בהלכות אבלות סימן לט. [ילקו"י כיבוד או"א פרק יג ס"ב]
ד בליל יום הכפורים מנהגינו לומר בעת
הוצאת ספרי התורה השכבות לנפטרים, ולהורים שנשמתן עדן, וראה להלן בהלכות אבלות
סימן לב. [ילקו"י כיבוד או"א פרק יג ס"ח]
ה אם האב ציוה על בניו לעשות איזה דבר
אחר פטירתו לכבודו, והדבר כרוך בהוצאות, יש אומרים שהבנים חייבים לקיים צוואתו
ולהוציא את ההוצאות מדמי הירושה, דאף שכיבוד אב ואם הוא מהממון של האב, וכאן הבנים
הרי זכו בירושה ונעשה כממון שלהם, מכל מקום לגבי קיום צוואת האב צריכים הבנים
לקיים צוואתו ולהוציא את דמי ההוצאות מממון הירושה. [ילקו"י כיבוד או"א
פרק יג ס"ט מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד שסה]
ו בכלל החיוב לכבד את אביו ואת אמו אחר
פטירתם, הוא לשמור על אמירת קדיש כל י"ב חודש שאחר פטירתם, ובימי פקודת השנה.
וראה להלן בהלכות אבלות. [כיבוד או"א פרק י"ג ס"י]
ז יש אומרים שכל דיני אבלות הנוהגים על
אב ואם הם מדין כיבוד אב ואם, וממילא האב יכול לצוות לבניו שלא ישבו עליו שבעה ולא
ינהגו עליו מנהגי אבלות. אולם אין ההלכה כדבריהם, ולפיכך אב שציוה לבניו שלא ישבו
עליו שבעה וכו', אסור לבנים לשמוע בקולו, וחייבים לנהוג כל דיני אבלות המבוארים
בהלכה. ואמנם לענין שמיעת כלי שיר והשתתפות בשמחה במשך הי"ב חודש על פטירת אב
ואם, יש אומרים שבזה אם האב מחל על כבודו וציוה לבנו שלא ימנע משמחה במשך
הי"ב חודש, והתיר לו להשתתף בשמחות וכדומה, או ללבוש בגד לבן חדש במשך
הי"ב חודש, הבן רשאי לנהוג כן. [ילקו"י כיבוד או"א פרק יג סעיף יט]
ח מי שציוה על בניו לפני מותו שלא יאמרו
עליו קדיש לאחר פטירתו, לא ישמע לו, וראה להלן הלכות אבלות סימן מא סעיף ד'.
[ילקו"י כיבוד או"א פרק יג ס"כ]
ט מי שהוריו בחיים, ורוצה לומר קדיש יתום
על אחד ממכריו או קרוביו שנפטר בלא בנים, והוריו מתנגדים, ראה להלן בהלכות אבלות סימן
מא סעיף א. [ילקו"י שם פרק יג סעיף כו]
י אם חל יום פקודת השנה בשבת, מתחילין
לומר קדיש החל מערבית של ליל שבת הקודם, דהיינו קדיש על ישראל שאומרים אחר במה
מדליקין, ואומרים קדיש כל השבוע עד סוף שבת שניה שהוא יום היאר-צייט. [ילקו"י
כיבוד או"א פרק יג סעיף כז]
יא בן שהוריו בחיים, מותר לו לעבור לפני
התיבה להיות שליח צבור, ואין לו לחוש שהוריו יקפידו עליו. [ילקו"י כיבוד
או"א פרק יג סעיף כח]
יב נהגו לעלות לקבר ביום השבעה, וביום
השלושים, ולאחר אחד עשר חודש, וביום פקודת השנה. [ילקו"י כיבוד או"א פרק
יג סעיף לו]
יג אם יש חיוב על הבן להיות שליח צבור
בשנת האבל, ראה להלן בהלכות אבלות סימן לא סעיף א', ובילקוט יוסף על הלכות כיבוד
אב ואם פרק יג סעיף לח.
יד נכון וראוי שגם האבל על אב ואם תוך ז'
ימי אבלות, יעמוד כשליח צבור אף שהוא אבל בתוך שבעה. וראה בילקוט יוסף על הלכות אבלות
סימן כט סעיף ד'. [שם פי"ג סעיף מג]
יח מנהג הספרדים לעשות אזכרה לנפטר בליל
סיום השלשים, ובליל סיום שנים עשר חודש. וטוב שתלמידי חכמים יאמרו דברי תורה ומוסר
לעורר את הצבור לתשובה, ואחר כך עושים סעודה לעילוי נשמת המנוח. ויש שנהגו לעשות
אזכרה גם בסיום האחד עשר חודש. [ילקו"י כיבוד או"א פרק יג סעיף מח
מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד תכד]
יט אם יש צורך מותר להקדים את הלימוד
שעורכים בליל השלשים ליום העשרים ותשעה אחר הצהרים, וימשיכו קצת בלימוד בליל שלשים
אחרי תפלת ערבית, וכן ביום פקודת השנה אפשר לעשות את הלימוד יום קודם, וימשיכו
בלימוד קצת אחר ערבית של ליל פקודת השנה. [ילקו"י כיבוד או"א פרק יג
סעיף מט מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד תכד]
כ יש הנוהגים להתענות בכל שנה ביום פטירת
אב ואם, ומנהג טוב הוא. וראה להלן בהלכות אבלות סימן מ', ובילקוט יוסף על הלכות
כיבוד אב ואם פרק יג סעיף נ.
כא אם חל יום השנה בשבת, המנהג להקדים
ולערוך את האזכרה ביום חמישי בערב, וזה עדיף יותר מאשר לדחות את האזכרה ליום
ראשון. [ילקו"י כיבוד או"א פרק יג סעיף נד]
כב מעיקר הדין מותר להשתתף בשמחת נישואין
או בסעודת שבע ברכות, בליל יום הפטירה, וראה להלן בהלכות אבלות סימן מ',
ובילקו"י על הלכות כיבוד אב ואם פי"ג סנ"ה.
כג יש מי שאומר שביום היאר-צייט אם מזכיר
דבר הלכה בשם אביו, צריך לומר הריני כפרת משכבו. אך אין המנהג כן. [ילקו"י
כיבוד או"א פי"ג סע' נו, מהדורת תשס"א כרך ב' עמ' תלו]
כד בכל מנהגי יום השנה יש לילך אחר יום הפטירה,
ולא אחר יום הקבורה, הן בשנה הראשונה והן בשנים שלאחר מכן. [וראה להלן בהלכות
אבלות סימן לט, ובילקו"י הלכות כיבוד אב ואם פרק יג סעיף נט. מהדורת
תשס"א כרך ב' עמוד תלח].
כה מי שמצאו אותו מת בלילה בדירתו, ולדעת
הרופאים נפטר כמה שעות קודם לכן, וספק אם נפטר ביום או בלילה, מספק יש לקבוע את
יום השנה ביום שלפניו, ולא לפי הלילה שלאחריו. [ילקו"י כיבוד או"א פרק
יג סעיף ס מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד תלט]
כו מי שציוה קודם מותו למסור את גופו למדע
אחר פטירתו, כיצד הדין לענין אבלות וקדיש, ראה להלן בהלכות אבלות, ובילקו"י על
אבלות סי' מט, ובילקו"י כיבוד אב ואם פי"ג סעיף סז.
כז ביום השנה נוהגים לעלות לקבר אב או אם,
לומר שם פרקי תהלים וכו'. וראה להלן בהלכות אבלות סימן מ', ובילקו"י הלכות
כיבוד אב ואם פרק יג סעיף ע.
כח הלומד תורה והעלייה לקבר הוריו ביום
פטירתם גורמת לו לביטול תורה, וכן מי שהוא זקן או חלוש והעלייה לקבר אבותיו קשה
לו, רשאי להמנע מלעלות לקבר אבותיו.
כט מצוה גדולה על הבן להשתדל מאד להביא את
הוריו שנפטרו בחוץ לארץ, לקבורה בארץ ישראל. וראה להלן בהלכות אבלות סימן נב סעיף
ו. [ילקו"י כיבוד או"א פי"ג סעיף עה].
סימן רמ - כיבוד שאר קרובים
א חייב אדם לכבד את אשת אביו אף שאינה
אמו, כל זמן שאביו קיים. וכגון שאביו גירש את אמו ונשא אשה אחרת, או שאמו מתה
ואביו נשא אשה שניה, או שאביו נשא ב' נשים. וכן חייב אדם לכבד את בעל אמו אף שאינו
אביו, כל זמן שאמו קיימת. ויש חיוב לקום מפניהם משנכנסו לתוך ד' אמותיו עד שיעברו
מכנגד פניו. אבל לאחר מיתת הוריו אינו חייב בכבודם, ומכל מקום דבר הגון הוא לכבדם
גם אחרי מות אביו או אמו. [שם ס"א].
ב היה אביו רשע ואשת אביו אינה רשעה,
צריך לכבדה. ולדידן בלאו הכי חייבים לכבד גם אב רשע. ואף לאשכנזים יש להחמיר לכבד
את אשת האב שאינה רשעה, אף שהאב רשע. ואם אשת אביו מרשעת, יש אומרים שאין חיוב
לכבדה, אחר שחיוב כיבודה בא מריבוי. [ילקו"י כיבוד או"א פרק יד ס"ב
מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד תסח]
ג אם אביו מוחל לבנו שלא לכבד את אשת
אביו, יש להסתפק אם צריך לכבדה, ויש להחמיר מספק, ולכבד את אשת אביו גם כשאביו
מחל. [ילקו"י כיבוד או"א פרק יד ס"ג]
ד הנשבע שלא לכבד את אשת אביו או את בעל
אמו, יש להסתפק אם השבועה חלה כמו דין חצי שיעור. וכן יש להסתפק בנשבע שלא לכבד את
אחיו הגדול, אם השבועה חלה או לא. [ילקו"י כיבוד או"א פרק יד ס"ד
מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד תסט]
ה חייב אדם לכבד את אשת אביו גם שלא בפני
אביו, ויש אומרים שאינו חייב לכבד את אשת אביו אלא דוקא בפניה, אבל שלא בפניה אינו
חייב לכבדה, וכגון כשבא לעיר ומבקש איזה דבר, אינו צריך לתלות בכבודה. וכדומה.
[ילקו"י כיבוד או"א פרק יד ס"ה]
ו לא נתרבו בעל אמו ואשת אביו אלא לענין
כיבוד, ולא לענין מורא. ולכן אין צריך לעמוד מפניהם כמלוא עיניו כמו באביו, וכן
אין איסור לישב במקומם, או לסתור דבריהם, וכדומה. ומכל מקום המנהג שלא לקרוא להם
בשמם בפניהם מפני כבודם. [ילקו"י כיבוד או"א פרק יד ס"ו מהדורת
תשס"א כרך ב' עמוד תע]
ז אם אשת האב מחלה על כבודה, כבודה מחול,
דלא גרע מאמו שמחלה על כבודה. ואינו צריך לכבדה מדין כיבוד האב, אחר שגם האב מוחל.
אבל אם האב אומר בפירוש שאינו מוחל על כבוד אשתו, יש ליזהר בכבודה. [ילקו"י
כיבוד או"א פרק יד ס"ז]
ח אם אמו מקפדת ודורשת מבנה שלא יכבד את
אשת אביו, יש אומרים שאם היא נשואה לאביו [וכגון שאביו נשא ב' נשים], אין לבן
לשמוע לאמו. אבל אם אמו גרושה, ודורשת מבנה שלא יכבד את אשת אביו, ואביו דורש
שיכבד את אשתו, לאיזה שירצה יקדים. ויש אומרים דבכל אופן צריך לכבד את אשת אביו אף
שאמו מקפדת, ואינו צריך לשמוע לה, ויש אומרים דבכל אופן ישמע לאמו. ונראה יותר
דבכל אופן יכבד את אשת אביו, ואין חיוב לבן לשמוע לאמו שציותה לו שלא יכבד את אשת
אביו. וישתדל לעשות זאת שלא בפני האם, ככל שהדבר מתאפשר לו, כדי שאמו לא תצטער.
אולם לאחר פטירת אביו, אם אמו מתנגדת שיכבד את אשת אביו, ישמע לאמו. [שם פי"ד
ס"ח מהדו' תשס"א כרך ב' עמוד תעב]
ט אם אמו נשואה לאחר [שאינו אביו],
ואומרת לו השקיני מים, ובעל אמו אומר השקיני מים, שניהם שוים, ויכול להקדים לכבד
למי שלבו חפץ. [ילקו"י כיבוד או"א פרק יד ס"ט]
י אם אמו מבקשת מים ואשת אביו מבקשת מים,
אם אמו מגורשת מאביו, כבוד אמו עדיף. אבל אם אמו אינה מגורשת מאביו, וכגון שאביו
נשא אשה שניה, יש אומרים שצריך להקדים כבוד אשת אביו על פני כבוד אמו, דאשת אביו
הוא משום לתא דכבוד אביו. [והיינו באופן שאביו אומר לו בפירוש שיכבד את אשתו].
[ילקו"י כיבוד או"א פרק יד ס"י]
יא אשת אביו שנפטרה, או בעל אמו שנפטר,
אינו חייב בכבודם כלל, דכיון שמתו דמי לנתגרשו. [ילקו"י כיבוד או"א פרק
יד סעיף יא מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד תעה]
יב חייב אדם לכבד את אחיו הגדול ממנו, בין
שהוא אחיו מאביו בין שהוא אחיו מאמו. ואף שהאח הקטן תלמיד חכם יותר מהגדול, אפילו
הכי האח הקטן צריך לכבד את האח הגדול. וגם הוא יכבדו בגלל תורתו. וכן חייב לכבד את
אחותו הגדולה. וכן באחים תאומים צריך הקטן לכבד את האח שנולד לפניו. וכן חייב
לפרנס את אחיו הגדול בתורת צדקה, או מכספי מעשר כספים, אם הוא עני ואין לו בנים
שיפרנסו אותו. ואחים שיש להם אח שהוא תלמיד חכם ראוי שיחזיקו בידו כדי שיוכל לעסוק
בתורה. ומלבד שיקבלו שכר טוב בעמלם ישאו ברכה מאת אביהם ואמם, שאין לך כיבוד אב
ואם גדול מזה. [ילקו"י כיבוד או"א פרק יד סעיף יב מהדורת תשס"א כרך
ב' עמוד תעו]
יג אין צריך לכבד את האח הגדול ככבוד אביו
ואמו ממש, אלא שלא יבזהו בדברים, וכן לעמוד מפניו בעת שעולה לקרוא בספר תורה,
וכדומה. אבל אין חיוב לכבדו כמו אביו ממש. ומן הדין אח קטן צריך לעמוד מפני אח
גדול ממנו המגיע לידו תוך ד' אמותיו, אך רבים לא נהגו להקפיד בזה, ובפרט באחים
צעירים, וסומכים על מחילת האח לכבדו בדבר הנראה כתמוה בעיני הבריות. [וכסברת הרב
ערוך השלחן לגבי אביו]. וכן אין חיוב מורא מפני אחיו הגדול, ולכן מותר לקוראו
בשמו, ולסתור דבריו, ולשבת במקומו הקבוע. ומכל מקום אם האח הגדול בן תורה יוסיף לו
תאר "רבי" פלוני. וכשעולה לתורה האח הגדול, יעמדו לכבודו כל אחיו עד
שיסיים קריאת התורה, וזה בכלל המצוה לכבד את האח הגדול. וכן המנהג. וכן יש לנהוג
עם אחי האב, ואחי האם, ובעל האם, לחלוק להם כבוד. [ילקו"י כיבוד או"א
פרק יד סעיף יג מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד תפה]
יד יש אומרים שחיוב זה לכבד את אחיו
הגדול, הוא לכל אחיו הגדולים ממנו. וכן לכל אחיותיו הגדולות ממנו, בין אח מאב ובין
אח מאם. וכן הוא הן לפי הפשט והן לפי הסוד. ויש חולקים ואומרים שאין החיוב אלא
באחיו היותר גדול מכולם ולא לכל אחיו הגדולים ממנו. והעיקר כסברא ראשונה.
[ילקו"י כיבוד או"א פרק יד סעיף יד. הליכות עולם חלק ח' עמוד קסד בהערה]
טו אם אחיו הגדול הוא עם הארץ, חייב
לכבדו. אך אם הוא רשע ובעל עבירות, אין חיוב לכבדו. [ילקו"י כיבוד או"א
פרק יד סעיף טו מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד תצב]
טז תלמיד חכם שאחיו הגדול ביזה אותו,
ונידה הקטן לגדול, כדין עשה שנידהו לגדול, שכיון שאינו נושא פנים לתורה אינו עושה
מעשה עמך ואינו חייב לכבדו. ומכל מקום אינו שבח לתלמיד חכם שינהיג עצמו לנדות.
[ילקו"י כיבוד או"א פרק יד סעיף טז]
יז כיבוד אחיו הגדולים אינו נוהג אלא
בפניהם. ויש אומרים שיש חיוב לכבד את אחיו הגדול גם לאחר מיתת ההורים. ויש חולקים
ואומרים שאין חיוב לכבדו אלא בחיי ההורים, אבל לא אחר פטירתם. ונראה שדעת מרן
להחמיר בזה. [ילקו"י כיבוד אב ואם פרק יד סעיף יז]
יח יש אומרים שאין לאדם לשדך את בתו
הצעירה לפני הבכירה, ובפרט שהבת הצעירה חייבת בכבוד אחותה הגדולה. ויש אומרים שאין
להקפיד בזה. ובפרט בשני אחים, שאין האח הקטן צריך להמתין עד שאחיו הגדול ישתדך,
ויכול להקדימו. [ילקו"י שם פי"ד סעיף יח]
יט אם אחיו הגדול אומר לו השקני מים, ובעל
אמו אומר לו השקני מים, אם שני האחים הם מאם אחת, יש לומר לאח הקטן, הנח כבוד אחיך
הגדול ועסוק בכבוד בעל אמך, שאתה ואחיך חייבים בכבודו. ואפילו אם האחים הם משתי
אמהות, והאח הגדול אינו חייב בכבוד בעל האם, מכל מקום כיון שבעל האם, חייבים
בכבודו מן התורה, כבוד בעל האם קודם לכבוד האח. [ילקו"י כיבוד או"א פרק
יד סעיף יט]
כ יש אומרים שחייב אדם בכבוד אבי אביו
[הסבא] כל זמן שאביו חי, ויקרא לו סבא, ולא יקראנו בשמו, כי אם בתואר רבי פלוני,
[אך אין חיוב כיבוד הסבא ככיבוד אב ממש]. ולאחר מות אביו יכבדנו על כל פנים בקימה
והידור. וכשעולה לספר תורה יעמוד לכבודו, ולא ישב עד שיסיים את הקריאה, ואז יגש
לנשק את ידיו, וכמו שנאמר ונגד זקניו כבוד. ולגבי אבי אמו ואֵם אמו [סבתא], יש
לצדד שמעיקר הדין אין חיוב לכבדם. ומכל מקום לכתחלה ינהג בכבוד גם לגבי אבי אמו.
[ילקו"י כיבוד או"א פרק יד מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד תצו]
כא מותר מעיקר הדין לרפאות את זקנו בין על
ידי הקזת דם, חיתוך אבר והוצאת קוץ וכדומה. והמחמיר בזה במקום שיש שם אחר שיטפל
בזקנו, תבוא עליו ברכה. [שם פי"ד סכ"א]
כב אם ההורים אסרו על הבן לומר קדיש אחר
הסבא, מפני קפידתם שלא יורע מזלם, ישמע להם. [ילקו"י כיבוד או"א פרק יד
סעיף כב מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד תקה]
כד אם אביו אומר לו השקיני מים, וסבו אומר
לו השקיני מים, יש אומרים שיקדים את אביו, מפני שכבוד אביו עדיף. ויש אומרים
שיקדים את סבו, מפני שהוא ואביו חייבים בכבוד הסב. וכן לענין כיבוד בסנדקאות, אם
אביו מבקש מבנו להיות סנדק לבן הנולד לו, וגם סבו מבקש להיות סנדק, יש אומרים
שיכבד את אביו ולא את סבו. ויש חולקים. ובמקומותינו שרוב האנשים נוהגים לכבד את
האבא [אביו של אבי הבן] ולא את הסבא, אין לשנות מן המנהג. [ילקו"י כיבוד
או"א פרק יד סעיף כד מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד תקה]
כה חייב אדם לחנך את בניו ובנותיו הקטנים
שיכבדו את הסבא והסבתא, וינהגו בהם כבוד. [ילקו"י כיבוד או"א פרק יד
סעיף כה מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד תקח]
כו אף שחייב אדם בכבוד אבי אביו, מכל מקום
אינו חייב מיתה על קללתו, אלא לענין זה הרי הוא כאחד מישראל. [ילקו"י כיבוד
או"א פרק יד סעיף כו מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד תקח]
כח מותר לאדם לחתום את שמו ולציין נין
ונכד לגאון פלוני, מבלי להזכיר את שם אביו, ואין זה נחשב למזלזל בכבוד אביו.
[ילקו"י כיבוד או"א פרק יד סעיף כח]
כט חייב אדם לכבד את חמיו אף על פי שאינו
חכם, ולא זקן, וכן חייב לכבד את חמותו, והכיבוד הוא בקימה והידור כשמגיעים לתוך
ארבע אמותיו, כמו שמכבדים את הזקנים החשובים, אבל אין חיוב לכבדם ככבוד אביו ואמו.
ואפילו אם חמיו צעיר, חייב לעמוד מפניו כנז'. וכשחמיו עולה לספר תורה, יעמוד
לכבודו עד שיסיים הקריאה, ואז יגש אליו לנשק ידיו, כמו שנוהגים לעשות כן בעליית
ספר תורה של האב, וכן ראוי לעשות. ובפרט אם חמיו הוא בעל מעשים טובים ובן תורה.
וכל שכן אם הוא תלמיד חכם. [ילקו"י כיבוד אב ואם פרק יד סעיף כט. יחוה דעת
חלק ו' סי' נא עמוד רסט]
ל אין חיוב מורא בחמיו וחמותו. ולכן מותר
לחלוק על חמיו אפילו במילי דעלמא, ובלבד שיעשה כן בדרך ארץ, וכל כיו"ב מדיני
מורא. [ילקו"י כיבוד או"א פרק יד סעיף כט].
לא אם החתן תלמיד חכם וחמיו הוא בעל בית
פשוט, אין החתן צריך לעמוד מפני חמיו קימה גמורה, אלא כדי הידור בעלמא.
[ילקו"י כיבוד או"א פרק יד מהדורת תשס"א עמוד תקיד]
לב דבר הגון וראוי שלא לקרוא לחמיו וחמותו
בשמם הפרטי, שהרי גם לזקנים חשובים אין קוראים בשמם הפרטי, אלא עם תאר
"רבי" פלוני. [ילקו"י כיבוד או"א פרק יד סעיף לב]
לג יש שנהגו לקרוא לחמיו ולחמותו בשם אבא
ואמא, כדרך שדוד המלך קרא לשאול. ואין איסור בדבר. ואם רוצה לקרוא לחמיו בתואר אבא
מארי, יש אומרים שאין לו לעשות כן, משום שכינוי זה לא ניתן ליאמר כי אם לאביו ואמו,
ואם יקרא תואר זה גם לאחרים, נראה ח"ו ככופר באביו או אמו. [ילקו"י
כיבוד או"א פי"ד סל"ג מהדו' תשס"א כרך ב' עמוד תקיז]
לד גם האשה חייבת לכבד את חמיה וחמותה במה
שתוכל וכמיטב יכולתה. וראוי לו לאדם שידריך את אשתו לכבד את חמיה וחמותה, כמבואר
בתנא דבי אליהו. וגדול חיוב האשה מהאיש, שהיא חייבת יותר לכבד את חמיה וחמותה,
שזהו כבוד בעלה, והיא חייבת בכבודו. [ילקו"י כיבוד או"א פרק יד סעיף לד
מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד תקטז]
לה גם אם חמיו וחמותו מצערים אותו, עם כל
זה חייב לנהוג בהם כבוד ולקרוא להם בדרך ארץ, וכמו שמצינו בדוד המלך ששאול המלך
רדפו, ועם כל זה נהג בו כבוד וקראו אבי. [ילקו"י כיבוד או"א פרק יד סעיף
לה מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד תקיח]
לו אף אם היה חמיו עם הארץ, חייב לכבדו
כנז'. אבל אם היה רשע ובעל עבירות אין חיוב לכבדו ובמקום שיש חשש למחלוקת אם לא
יכבד את חמיו, יכול לכבדו, שאין בזה איסור. [ילקו"י כיבוד או"א פרק יד
סעיף לו מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד תקיח]
לז כבר נתבאר לעיל [עמוד תרסד] שאם יש
עימות בין אשתו להוריו, לא יכעס על אשתו בשביל לעשות נחת רוח להוריו, אבל אם אשתו
מחציפה בדיבור כלפי הוריו, אף שהצדק עמה, ראוי לו להשתיקה בנחת ולומר לה לנהוג
בדרך ארץ. ואם רואה שהמריבות בין אשתו להוריו הם תכופות וגורמות להפרעה בשלום
ביתו, ישתדל שלא להגיע לבית הוריו יחד עם אשתו, אך הוא עצמו יבקר אצלם להפיס את
דעתם. [ילקו"י כיבוד או"א פרק יד סעיף לז]
לח אם ציוו עליו אביו או אמו שלא יכבד את
חמיו או חמותו, אין צריך לשמוע להם. וכן בת שאביה או אמה ציוו עליה שלא תכבד את
חמיה או חמותה, אין לה לשמוע להם. [ילקו"י כיבוד או"א פרק יד סעיף לח
מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד תקיט]
לט גם לאחר פטירת חמיו וחמותו מן הראוי
לנהוג בהם קצת כבוד. ואם אין לחותן בנים שיאמרו עליו קדיש, ראוי לחתן שיאמר אחריו
קדיש. וכן אם החתן הוא תלמיד חכם ומחדש חידושים, יש לו לחותן עלייה בעולם העליון.
[ילקו"י כיבוד או"א פרק יד סעיף לט]
מ כלה הרוצה לעזור לחמותה בסידור הבית,
או בהדחת הכלים וכדומה, והחמות מתנגדת לכך, צריך לשקול אם מסרבת מטעמי נימוס שאז
אין צריך לשמוע לה, אבל אם אינו מטעמי נימוס יש לשמוע לה, דרצונו של אדם זהו
כבודו. [ילקו"י כיבוד או"א פרק יד ס"מ]
מא כשיש לפניו כבוד אביו וכבוד חמיו,
יקדים את אביו. ולכן אם אביו ביקש ממנו איזה דבר, וגם חמיו ביקש איזה דבר, יקדים
את אביו. ועם כל זה כבר נתבאר שאם ציוה לו אביו שלא ילך לבית חמיו, לא ישמע לו, אך
לא ילך לשם בתדירות, כדי להפיס דעת אביו. [ילקו"י כיבוד או"א פרק יד
סעיף מא מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד תקכ, ובמהדו' תשס"ה עמוד תרעז]
מב חייב אדם בכבוד חמיו אף כשאין אשתו
עמו. אולם אחר פטירת אשתו אין חיוב לכבד את חמיו וחמותו. וכל שכן אחר שנתגרשו. [שם
פי"ד סעיף מב, ובמהדורת תשס"ה עמו' תרעז]
מג אשת חמיו שאינה אם אשתו, אין צורך
לנהוג בה כבוד. אך בפני אשתו יכבד אותה. וכן באב חורג של אשתו. [ילקו"י כיבוד
או"א פרק יד סעיף מג מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד תקכא]
מד ראוי ונכון לכבד את הדוד, אח אביו או
אח אמו. וכן את דודתו. והיינו להדר מפניו בשעה שעובר לפניו, ולדבר עמו בדרך ארץ.
[ילקו"י שם פי"ד סעיף מד, ובמהדו' תשס"ה עמ' תרעח]
מה אב שציוה את בנו לעשות איזה דבר, והדבר
ההוא אין הבן יכול לעשותו, ורק אשת הבן יכולה לעשותו, אם האשה יכולה לעשות אותו
דבר, צריכה להשתדל מאד לעשותו. [ילקו"י כיבוד או"א פרק יד סעיף מה
מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד תקכב, ובמהדו' תשס"ה עמוד תרעח]
סימן רמ, רמא - דין מקלל אביו ואמו
א נאמר בתורה (שמות כב, יז): "ומקלל
אביו ואמו מות יומת". לפיכך המקלל את אביו או אמו אפילו לאחר מיתתן חייב
סקילה, אם הוא בעדים והתראה. אחד האיש ואחד האשה שקללו. במה דברים אמורים שקללום
בשם מהשמות המיוחדים, אבל קללם בכינוי, אינו חייב אלא בלאו כמו המקלל אחד מישראל.
[ילקו"י כיבוד או"א פרק טו מהדו' תשס"א כרך ב' עמ' תקכג]
ב גם אם אביו או אמו שוטים או חרשים,
אסור לקללם. וכן אסור לקלל את הוריו בכתב. [ילקו"י כיבוד או"א פרק טו
ס"ב מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד תקכח, ובמהדורת תשס"ה עמוד תרפג]
ג המקלל את אבי אביו או את אבי אמו, אינו
בכלל חיוב מקלל אביו ואמו. והרי זה כמקלל אחד משאר ישראל. [ילקו"י כיבוד
או"א פרק טו ס"ג מהדורת תשס"א כרך ב' עמוד תקכח]
ד כל המבזה את אביו או את אמו אפילו
בדברים, ואפילו ברמיזה, הרי זה בכלל ארור מפי הגבורה, שנאמר (דברים כז, טז): ארור
מקלה אביו ואמו. [ילקו"י כיבוד או"א פרק טו ס"ד]
ה גר אסור לו לקלל את אביו הגוי, ולא
להכותו ולא יבזהו, שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה. [ילקו"י שם
פט"ו ס"ה מהדו' תשס"א כרך ב' עמוד תקל, ובמהדו' תשס"ה עמוד
תרפד]
ו אם האם שומעת שהקטן מבזה את אביו, או
שאינו מכבדו, צריכה לגעור בו, וכן האב ששומע את בנו הקטן מבזה את אמו, או שאינו
מכבדה, צריך לגעור בו, כדי שיורגל עוד בקטנותו לכבד את הוריו ויאריך ימיו.
[ילקו"י שם מהדו' תשס"א כרך ב' עמ' תקלב. ובמהדו' תשס"ה עמ' תרפו]
סימן רמ - דין מכה אביו ואמו
א נאמר בתורה: ומכה אביו ואמו מות יומת,
ולכן אסור לבן להכות את הוריו. ואפילו אם הם הכוהו שלא כדין. וכל המכה את אביו או
את אמו ועשה בהם חבורה, חייב חנק. אחד האיש ואחד האשה שהכו את אביהם או אמם חייבים
מיתה. ודוקא שעשו בהם חבורה, אבל אם לא עשו בהם חבורה אינו אלא באיסור לאו. הכהו
על אזנו וחרשו, נהרג, שאי אפשר שיעשה חרש בלא חבורה, שטיפת דם יוצאת מבפנים האוזן
ועל ידי כך נחרש. ואמנם אם אביו מכהו ויש חשש סכנה לחייו, מותר לבן להתגונן מפניו
אף אם יצטרך להכותו. [ילקו"י שם פרק טז סעיף א מהדורת תשס"א עמוד תקלג.
ובמהדו' תשס"ה עמו' תרפו].
ב לענין איסור הכאת אביו ואמו אין.מועילה
מחילה מראש שיהיה מותר לו להכותם. [ילקו"י כיבוד או"א פרק טז ס"ב
מהדורת תשס"א עמוד תקלו, ובמהדורת תשס"ה עמוד תרפח]
ג אם היה צורך לקחת דם מאביו לבדיקה,
והבן רופא, אין לבן להוציא דם אפילו אם האבא מוחל. וכן אם היה לאביו קוץ בבשרו, או
עוקץ של דבורה או צרעה, לא יוציאנו, שמא יבוא לעשות בו חבורה ולהוציא דם. וכן אם
האב רוצה לתרום דם, והבן הוא רופא לא יקיז דם לאביו, גם כשאין שם אחר. וכן לא
יחתוך לו אבר, אף על פי שמכוין לרפואה. ויש אומרים שאם אין שם אחר מותר לבן לטפל
באביו אף אם מוציא דם, וכן דעת הרמ"א. אך לדינא יש להחמיר בזה, ורק כשאין שום
אפשרות להשיג רופא אחר, שאז יש לסמוך על המקילין. הא לאו הכי יש לעשות מאמץ
והשתדלות מרובה שהקזת הדם וכל כיוצא בזה תיעשה על ידי אחר, גם אם הדבר הוא עת
הצורך ושעת הדחק. [ילקו"י שם ס"ג]
ד חולה הזקוק לקבל זריקה בכל יום, וקשה
עליו לחפש מי שיזריק לו בכל יום, או מפני שזה כרוך בהוצאות ובטירדות, רשאי בנו
להזריק לו את הזריקות, אחר שבדרך כלל אין מוציאים דם בעת הזריקה. [הואיל והזריקה
נעשית בתוך הבשר]. אך יש לו לבן לבקש סליחת אביו מכאן ולהבא, שאם יגרום לו צער
וכדומה, שימחול לו על כך. ואם נזדמן לשם אדם אחר, יש להעדיפו שהוא יזריק. וזריקות
הנעשות בתוך הורידים דינן כהקזת דם, כדלעיל. [ילקו"י כיבוד או"א פרק טז
ס"ד מהדורת תשס"ג עמוד תקמה, ובמהדורת תשס"ה עמוד תרצד]
ה רופא מומחה הבקי במלאכת הניתוח, והאב
רוצה שהבן הוא זה שינתח אותו, לאחר שהוא מומחה בניתוחים מסוג זה, יש מתירים לבן
לנתחו לאחר שהאב ימחל לו מראש. ויש אומרים שלגבי הוצאת דם לא מועילה מחילת האב,
ולכן לדידן יש להורות שרופא אחר ינתח, והבן יעמוד בסמוך למנתח להדריכו ולהנחותו
להצלחת הניתוח. ואם הבן הוא אפוטרופוס על אביו הזקן, וצריך לחתום על הניתוח, פשוט
שמותר לו לחתום. [שם ס"ה]
ו בזמנינו שהתספורת נעשית במכשירים
חשמליים חדישים, והאב מבקש מבנו שיגלח את שערו, מותר לבן לספר את אביו בין בתספורת
הראש ובין בתגלחת הזקן, ובפרט כשאין שם אחר שיספר ויגלח את אביו. אך יזהר שלא
לעשות חבורה. ובפרט כשמגלח סוף הראש בסכין, דשכיח שנפצעים, דיש לבן ליזהר בזה מאד.
[ואם חושש שיוריד דם, לא יעשה בסכין]. וכן מותר לבן לגרד את גבו של אביו כשמבקש
ממנו, אחר שאין כאן חשש להוצאת דם. [ילקו"י כיבוד או"א פרק טז ס"ו,
מהדורת תשס"א עמוד תקנ]
ז מי שראה את אביו מעולף, וצריך לתת לו
סטירות כדי שיתעורר מהתעלפותו, ואין שם אחר שיעשה זאת במהרה, מותר לבן לסטור לאביו
כדי לעורר אותו מעלפונו, אחר שכוונתו לרפואה. ואין בזה הוצאת דם. [ילקו"י
כיבוד או"א פרק טז ס"זמהדו' תשס"א עמ' תקנג]
ט היו אביו ואמו רשעים גמורים ועוברי
עבירה, אפילו נגמר דינם להריגה ויוצאים ליהרג, אסור לו להכותם ולקללם.
[ילקו"י כיבוד או"א פרק טז ס"ט מהדורתתשס"א עמוד תקנד]
י בן שהכה את אביו בקטנותו, או עבר שאר
עבירות בקטנותו, אף על פי שאין צריך תשובה כשיגדל, מכל מקום נכון שיקבל על עצמו
איזה דבר לתשובה ולכפרה כשיגדיל, אף שעבר קודם שנעשה בר עונשין. אך בודאי שאין
לעשות שום תשובה בדבר שימנע ממנו להתמיד בלימוד תורתינו הקדושה, וכגון אם יצום
וימנע מלבוא לשיעור תורה, שאין לך דבר גדול יותר מלימוד תורה. ואדרבה ירבה בתלמוד
תורה ככל יכולתו. [שם ס"י]
יא מי שנשאו לבו לשוב בתשובה שלימה, ונזכר
שגנב כסף מהוריו כשכבר היה בר מצוה, חייב להשיב להם את הממון, או שימחלו לו
בפירוש, ולא יסמוך על אומדנא שמחלו לו על כך. וגם כשלא ידעו שגנב מהם צריך מחילה
ממש בפועל. ואם ההורים נתנו ממון לבן על מנת שיוציא את הממון לצרכי אכילה, והבן
בזבז את הממון לצרכים אחרים, אם לא התנו תנאי מפורש רק גילו דעתם שרצונם שיוציא
לצרכי אכילה, אין בזה דין גזלן. ומכל מקום טוב מדין כיבוד אב ואם לבקש מהם מחילה
על שעשה שלא כרצונם. וקטן שגנב או שהפסיד ממון לחבירו, מן הדין פטור לשלם אפילו
לאחר שיגדל. ואינו חייב אפילו לצאת ידי שמים, ומכל מקום ממדת חסידות טוב שיתן איזה
סכום לכפרתו, ושב ורפא לו. [ילקו"י כיבוד או"א פרק טז סי"א, מהדורת
תשס"א עמוד תקסב]
