ילקוט יוסף סימן הלכות שבת בונה - אהל וקושר סימן שיד-שיז
סימן שיד - איסור בנין וסתירה בשבת
א כבר נתבאר לעיל שמותר לאפשר לילדים
קטנים שלא הגיעו למצוות לשחק בשבת ב"אבני פלא" או ב"לגו",
ולחבר אותן זו בזו, לעשות מהם צורת בנין או מגדל וכדומה, ואין לחוש בזה לאיסור
בונה בשבת. וכן מותר לאפשר להם לחזור ולפרק אותן בשבת. ומותר אף ליתן להם בידים את
המשחקים הנ"ל בשבת, דאף שהם אסורים לגדול לשחק בהם, לדידן, מכל מקום כדי
ליתנם לקטן יש לסמוך על האומרים שאין בשאר המשחקים דין מוקצה. ויתכן דבמשחקים
שבימינו הנעשים מעיקרא לשם משחק, לכולי עלמא שרי. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד
תקב. ובילקוט יוסף דיני חינוך קטן עמוד קצא. שו"ת יביע אומר ח"ז סי' לט
אות ד. והספק ספיקא הוא כמו שכתבנו כאן ואין צריך לצרף את שיטת הרשב"א, דהא
לוקח המוקצה בידיו].
ב סטנדר הניתן להנמכה או להגבהה [על-ידי
ברגים], מותר להגביהו או להנמיכו בשבת. וכן כסא שאפשר לשנות את גובהו באמצעות
סיבוב הידית שבתחתית הכסא, מותר לסובב את הידית כדי להגביה ולהנמיך את הכסא.
[ילקו"י שבת כרך ב' עמוד תקד. שו"ת שבט הלוי ו' סי' לב].
ג מטה של פרקים הנעשית בשביל בעלי אומנות
או אנשי צבא, והיא עשויה פרקים פרקים בכדי שיוכלו לשאתה בלכתם בדרך, וכשמגיעים
למחוז חפצם מחזירים את פרקיה ומושיבים אותה, אסור להחזירה ולהדקה בשבת, גזירה שמא
יתקענה ביתדות ומסמרים, שאז נחשב גמר מלאכה וחייב משום מכה בפטיש. ואם דרכה תמיד
להיות רפויה מותר לכתחלה להחזירה באופן שלא יהדקנה שאז אין לגזור פן יתקע בחוזקה.
[ילקו"י שבת כרך ב' עמוד תקד. שבת מז.].
ד כוס של פרקים מותר לפרקה ולהחזירה
בשבת, שהואיל ואין דרך להדקו כל כך אין לחוש שמא יתקע. ואפילו להדקו בחוזק מותר.
[ילקו"י שבת כרך ב עמוד תקד. ש"ע סי' שיג ס"ו].
ה כוסות של פרקים שחלקיהן מתחברים על-ידי
חריצים סביב סביב, ועל-ידי הברגה מתחברים בחוזק, אסור לחברם ולהדקם בחוזק בשבת,
אבל להחזירם רפויים מותר. [שם תקה]
ו כיסויי הכלים, אפילו עשויים על-ידי
חריצים [כמו בסיר-לחץ] מותר להחזירם ולהדקם בחוזק, הואיל ואינם עשויים לקיום באופן
מתמיד, אלא עשויים לפתחם ולסוגרם תמיד. [ילקו"י שבת כרך ב' עמוד תקז. ועיין
במג"א סי' שיד ס"ק יב. הגר"ז סכ"א. פתה"ד ח"ג דף
רו.].
ז לפיכך מותר להשתמש בבקבוק גומי של מים
חמים שנסגר על-ידי הברגה. [ואין לאסור בזה גם משום רפואה בשבת]. וכן מותר להשתמש
במילחיה שסוגרים אותה בהברגה. וכן מותר לסגור את הטרמוס, ואת הבקבוק של התינוק,
הואיל וזה דרך השימוש של הכלי. [ילקוט יוסף שבת ב' עמוד תקז. ביאור הלכה סימן תקיד
ס"ב. מנחת שלמה ח"א סימן יא אות ד'].
ח המנהג פשוט להשתמש בשבת בצלוחית של מי
ורדים, שבשפת הכלי יש חריצים סביב סביב, והכיסוי למעלה מתהדק בכלי על-ידי הברגה,
וכשמתרוקן הכלי ממי הורדים (על ידי זילוף דרך כיסויו המנוקב בנקבים דקים), מסירים
את הכיסוי וממלאים את הכלי שוב במי ורדים, וחוזרים ומבריגים את הכיסוי למעלה.
ומותר לפתוח הכלי ולסוגרו בשבת, וכן המנהג והוא מיוסד על פי ההלכה, שהואיל ודרכו
של הכיסוי להסירו ולהחזירו תמיד אין בו איסור סתירה בפתיחתו, ולא משום בנין
בהחזרתו. וגם אין לגזור שמא יתקע. וכן מותר לנשים להבריג את פותחן השרשרת המחזיק
ענק או תליון, שהרי לא מהדקים חזק, וגם השרשרת עשויה לפתוח ולסגור. [ילקו"י
שבת ב' עמ' תקח, הליכות עולם ד' עמ' רמט. שו"ת פעולת צדיק ח"ב סי' רסד].
ט מותר להבריג בשבת את בלוני הגז בכלי
הסיפולוקס ולהוריק את הגאז לתוך המים, ואין לחוש בזה לא משום בנין ולא משום תיקון
כלי ולא משום נולד. ובלבד שעושה כן לצורך השבת עצמה. וכן מותר לעשות סודה בשבת
על-ידי המיתקן הנקרא "סודה- סטרים". [ילקו"י שבת כרך ב' עמוד תקח].
י מותר לכוין משקפת בשבת להתאימה לראייה
לרחוק או לקרוב, על-ידי סיבוב הכפתור המיוחד לכך. [וכבר ביארנו לעיל שגם אין בזה
משום מוקצה]. [ילקו"י שבת כרך ב' עמוד תקיא].
יא כבר נתבאר לעיל שזכוכית של משקפיים
שיצאה ממקומה, ראוי להחמיר שלא להחזירה למקומה אפילו ברפיון באופן זמני מבלי להדק
את הבורג, אלא אם כן יש בדבר צורך גדול, ואם יש שם גוי, יש להתיר לומר לו להחזיר
את הזכוכית למשקפיים, ובפרט לצורך מצות תלמוד תורה. [ילקו"י שבת ב' עמ' תקיב.
ציץ אליעזר ח"ט דף קכז. בצל החכמה ח"ד סי' קכג. שרגא המאיר ח"ג סי'
מג. הליכות עולם ח"ד עמוד רסג].
יב שעון הפועל בצורה מיכנית, וצריך למלאתו
על ידי סיבוב הקפיץ, אם השעון הפסיק לפעול אסור למלאותו בשבת, משום מכה בפטיש,
שהרי הוא כמתקנו על- ידי מילויו. אבל אם עודנו פועל, מותר למלאתו, טרם יעמוד מלכת.
ומכל שכן במקום שיש בזה צורך מצוה לדעת זמן תפלה ותלמוד תורה. [ילקו"י שבת ב
עמוד תקיב. פנים מאירות ב' סי' קכג. בנין עולם סי' יא. שואל ומשיב שתיתאה סי' נג.
יביע אומר ח"א סימן כ' אות ג-ו וסימן כא אות יז, ובח"ג ס"ס כג].
יג מותר לכוין את השעון בשבת לשעה
המדוייקת על-ידי הסבת המחוגים למקום המתאים. אבל בשעון אלקטרוני הפועל על ידי
בטרייה, אין להקל. [ילקו"י שבת ב' עמ' תקיג].
יד מותר לענוד בשבת שעון אוטומאטי
[מיכני], אף שעל-ידי תנועת ידו השעון מתמלא. שהרי אפילו למלאת בכוונה שעון שפועל
כדי שימשיך הילוכו מותר, כל- שכן בזה שאינו מתכוין למילויו על-ידי תנועת ידו.
ואפילו המחמירים שם יודו להתיר בזה. אבל אם השעון הפסיק לפעול, לכתחלה אין לעונדו
בשבת על ידו כדי לחדש את פעולתו. ואפילו אינו מתכוין לעונדו אלא לשם תכשיט, כגון
שהוא שעון של זהב, אין להקל. [שו"ת יחוה דעת ח"ב סי' מט].
יז מותר לתת מים לצורך השבת בתוך תבנית
הקוביות של מקרר חשמלי, או לתוך שקית ניילון, ולהכניסם בשבת למקפיא כדי שיקפאו
המים ויהיו לקרח. [ולכתחלה נכון להחמיר שלא לקשור בשבת את השקית שבתוכה המים בשני
קשרים, אלא יקשור קשר ועניבה על גבה, אך מעיקר הדין מותר אף לקשור ב' קשרים זה על
זה]. ומותר לקרוע את השקית כדי להוציא מתוכה את הקרח. ואם אינו צריך לכל
קוביות-הקרח, מותר לו להחזיר את חלקן למקפיא, אף שיודע שלא יצטרך להם בשבת, ואין
לחוש בזה לאיסור מכין משבת לחול, שהרי אין בכוונתו לחסוך בזמן, אלא למנוע הפשרת
הקרח. וכן מותר לתת בשבת מאכלים לתא ההקפאה של המקרר כדי שלא יתקלקלו, גם אם אינו
עושה כן לצורך השבת, יש להקל. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד תקטו].
יח המרכיב שיניים תותבות, מותר לו לתת בהן
בשבת אבקה הגורמת להידוק השיניים לחיך, ואין בזה כל איסור. [ילקוט יוסף שבת כרך ב'
עמוד תקיז. הר צבי א' ט"ל הרים מלא' בונה. דהו"ל בנין לשעה. ולדעת הרב
שבט הלוי ח"ד סי' לב צריך שיעשה בשינוי. ולדינא כדעת הרב הר צבי].
יט בקבוק מיץ ענבים או טמפו שסגור על ידי
מכסה פח או פלסטיק שמהודק בצואר הבקבוק, ובעת פתיחתו נפרדת טבעת מהחלק התחתון של
המכסה, מותר לפותחו בשבת, ואין איסור במעשה הפרדת הטבעת של המכסה משום מקלקל שהוא
אסור מדרבנן, וגם אין איסור משום מתקן כלי, מצד החלק העליון שבכך יהא אפשר להשתמש
בו כפקק לבקבוק. והמחמיר ממדת חסידות לפתוח את הבקבוק ולהפריד את הטבעת מהמכסה
מערב-שבת, תבוא עליו ברכה. [ילקו"י שבת כרך ב עמוד תקיז, ובמהדורת תשס"ד
גם בעמ' תרעה, תשובה להערה בדין זה].
כ גם אם מודפסים אותיות על הפקק וכשפותחו
נקרעות האותיות, אף-על-פי-כן מותר לפתוח פקק זה בשבת, ואין לחוש בזה משום מוחק.
וכן מותר לקרוע את נייר הפלסטיק שכרוך סביב הפקק של בקבוקי היין. אך ממדת חסידות
טוב לקרוע ולפתוח הבקבוק מערב-שבת. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד תקיז, דאף שהוא
פסיק רישיה, הרי אין לו הנאה, והוא איסור דרבנן, שאינו מוחק על דעת לכתוב, והוי
פ"ר דלא ניח"ל בדרבנן דשרי. וע' תוס' שבת קג. ויומא לד: ורש"ש
כתובות ו.].
כא שקיות חלב, וכן חבילות מזון סגורות
ועטופות בנייר, מותר לקרוע את השקית או את הנייר בשבת כדי ליקח משם את המזון,
ובפרט אם עושה כן דרך השחתה וקלקול. [ילקוט יוסף שבת כרך ב עמוד תקיז. ע' ש"ע
סי' שיד ס"ח. חזו"א סי' סא סק"ב. שש"כ א' פ"ט הי"ב
ופ"ו ה"ה].
כב לפיכך, מה שיש נוהגים שכאשר יש שמחה
בבית הכנסת מכינים שקיות עם ממתקים ומחלקים אותם לילדים, וקושרים חוט בראש השקית,
מותר לקרוע את השקיות לצורך דברי המאכל שבשקית. [ילקוט יוסף שבת כרך ב עמוד תקכ].
כג וכן מותר לקרוע בשבת את הנייר העוטף את
המצות כדי ליקח משם מצה, או לקרוע נייר העוטף את הוופל, או הגלידה, או שקית משקה
(טרופית) וכל כיוצא באלו. ובפרט אם קורע דרך השחתה וקלקול. ואף על פי שכל המקלקלים
בשבת פטורים אבל אסורים, משום צורך אוכל דשבת לא אסרו. [ילקו"י שבת ב' עמ'
תקכא. תוספתא הובאה במג"א סימן שיד סקי"ז. משנ"ב ס"ק כה].
כד מעיקר הדין מותר לפתוח בשבת קופסאות
שימורים [של מצרכי מזון שונים] לצורך סעודות שבת, ואפילו על ידי פותחן המיוחד לכך,
כדין חותלות של תמרים, שמותר לשבר ולחתוך אותן לצורך אכילת התמרים שבהן. כיון
שאינו עשוי לשימוש חוזר. ומכל מקום אם אפשר לפותחן מערב-שבת, או לעשות חור גם
מלמטה, טוב ונכון לעשות כן. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד תקכא. שו"ת יחוה דעת
חלק ב' סימן מב. ירחון קול תורה תמוז תשס"ג עמוד ג].
כה פחית שתיה שיש בראשה כמין טבעת שעל-ידי
משיכתה נעשה בפחית כמין פתח לשתיה, מעיקר הדין מותר לפותחה בשבת, שמאחר ואין דרך
לשמור את הפחית לאחר שהתרוקנה, אין בפתיחתה איסור "מתקן מנא". ומכל מקום
טוב ונכון להחמיר שלא לפותחה לגמרי. [ילקו"י שבת ב' עמוד תקכג, ובירחון קול
תורה. וע' ש"ע סי' שיד ס"ח ובמג"א סקי"ג].
כו אסור להשקות יציקת מלט בשבת אפילו
על-ידי הערמה, וכגון שנוטל ידיו והמים ממילא נשפכים על היציקה. [ילקוט יוסף שבת
כרך ב עמוד תקכג. הר צבי או"ח סימן קכ].
כז מסננת הנתונה בכיור, ונסתמה בשבת, מותר
לנקותה מהליכלוך שנצטבר עליה, ולאחר מכן להחזירה למקומה. [ומותר להשתמש בשבת בכיור
מטבח שיש בו מסננת, או משולש שבכיור שנותנים בתוכו פסולת, ואין בזה איסור בורר].
[ילקו"י שבת כרך ב עמוד תקכד]
כח כיור שנסתם לגמרי בשבת, אסור לפתוח את
הסתימה על-ידי משאבת גומי [פומפה] אפילו כשיש צורך גדול בדבר, שיש בזה חשש איסור
תורה של מתקן מנא, ויש בזה חשש איסור סקילה. ואפילו במשאבה בייתית שאינה של אומן
אסור. ומכל מקום על ידי גוי יש להקל במקום צורך גדול, ובפרט על ידי אמירה לאמירה
לגוי. אולם אם לא נסתם הכיור לגמרי, והמים עוברים בתוכו לאט לאט, ועל ידי לחיצתו
במשאבת גומי פעם ושתים, גורם שהמים יזרמו בתוכו באופן תקין יותר, יש להתיר בזה, כל
שעושה כן במשאבת גומי ביתית, הואיל ואין כאן מעשה אומן, וגם אין בזה עובדין דחול.
ובכל אופן מותר לשפוך במקום הסתימה מים רותחים, לתוך הכיור שנסתם ע"י שומן
הכלים שנקרש בצנור, ועל ידי שפיכת הרותחים לתוכו השומן נמס, וחוזרים המים לזרום
באופן תקין. [שו"ת יביע אומר ח"ה חאו"ח סי' לג]
כט צינור המקלח מים מן הגג שעלו בו קשים
ועשבים שסותמים ומעכבים את קילוחו, ועל-ידי כך מימיו יוצאים ומתפשטים על הגג
ודולפים לבית, מותר למעך את העשבים והקשים ברגליו בצינעא, שכיון שאינו עושה אלא
ברגליו, הוה ליה מתקן מנא כלאחר יד (על-ידי שינוי), ובמקום הפסד לא גזרו חכמים.
[ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד תקכה].
ל מותר להשחיל בשבת במנעלים ישנים שרוך
חדש, לתוך הנקב שיש מסביבו ברזל, או שהנקב רחב, שאפשר להשחיל השרוך בלא טורח.
[ילקוט יוסף שבת ב' מהדורת תשס"ד עמוד תרפו. הליכו"ע ח"ד עמוד רכט.
ומ"ש לגבי מנעל חדש ובלבד שלא יבטלנו שם, הנה ביבי"א ח"ט היקל בזה
במנעל ישן].
לא מותר לחבר את הכובע של המעיל למעיל
בחיבור הנעשה על-ידי רוכסן [ריץ'-רץ'], או לחצנים. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' סימן
שא].
לב שני גביעי אשל המחוברים למעלה זה בזה,
זוג זוג, המחמיר להפרידן מערב שבת, תבוא עליו ברכה, ומכל מקום מעיקר הדין יש להקל
להפרידן זה מזה בשבת, ואין בזה משום מתקן מנא, כיון שחיבורם לא נעשה לקיום, אלא על
דעת שהצרכן יפרידם בעת אכילתו, ודמי למה שהתירו כיוצא בזה בחותלות של תמרים. וכן
הורה הגרש"ז אויערבאך זצ"ל. [ילקו"י שבת ב' עמוד תרעח. וסוף סימן
שיד. שארית יוסף ח"ג עמ' תיט. שוב יצא לאור הליכות עולם ח"ד וזכינו
לכוין לדעתו הרמה].
לג אסור להדביק בשבת מתלה הנדבק באמצעות
דבק שנמצא על המתלה, וכדומה, על כותל או ארון. וכן אסור להסירם ממקומם בשבת.
[ילקוט יוסף שבת כרך ב עמוד תקכז].
לד מותר לתלות בשבת תמונה [שבתוך מסגרת]
על מסמר הקבוע בקיר מבעוד יום. וכן מותר להסיר את התמונה מהמסמר, ואין לחוש בזה לא
לאיסור בונה או סותר, ולא לאיסור מוקצה. אבל ברור שאסור לחזק את התמונה בקיר
באמצעות נעצים וכדו'. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד שנט. שארית יוסף ח"ג עמוד
תיד].
סימן שטו - דברים האסורים משום אוהל
א אסור לעשות אוהל בשבת וביום-טוב. ומן
התורה אינו אסור אלא בעושה אוהל קבע, אבל מדרבנן אסור אפילו בעושה אוהל עראי. וכל
האיסור הוא בעשיית הגג, אבל מחיצות בלבד מותר לעשות בשבת. אבל אם המחיצה באה להתיר
דבר שהיה אסור קודם לכן, אסור לעשותה בשבת, וכגון להכשיר סוכה שאין לה אלא ב'
דפנות ורוצה לעשות מחיצת עראי לדופן שלישי. או מחיצה הבאה להתיר טלטול. [שבת קכה:
עירובין קב. ש"ע סי' שטו ס"א. ילקו"י שבת ב' עמוד תקכז]
ב סוכה שהדלת שלה משמשת כאחת ממחיצות
המכשירות את הסוכה, וכאשר פותחים את דלת הסוכה היא נפסלת, וכשסוגרים את דלת הסוכה
היא נכשרת, מותר לפתוח ולסגור את הדלת בשבת ויום טוב, ואין לחוש בזה לעושה מחיצה
המכשרת. [ילקו"י שבת כרך ב עמוד תקכח]
ג אסור לעשות אוהל בשבת משמיכות כדי
להשתמש בחלל שתחת לשמיכות, אף במקום שיש שם תקרה. [ילקו"י שבת כרך ב' עמוד
תקל. גנת ורדים כלל ג' סי' כו]
ה מותר לתלות וילון בשבת כנגד החלון או
הדלת, כדי להגן מפני החמה או הצינה או בפני הנרות שלא יכבו ברוח. ובלבד שלא יעשה
נקב על-ידי המסמר שבקיר. [תרומת הדשן. בית יוסף סי' שטו. רמ"א שם ס"א.
משנ"ב סק"ו. ובביאה"ל שם. ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד תקל].
ו מחיצה הנעשית לצניעות בעלמא מותר
לתלותה בשבת, ולכן מותר לתלות וילון לפני פתח הבית במקום הדלת, או בסוכה, אף-על-פי
שהוילון קבוע שם. וכן מותר לתלות וילון להפסיק בין האנשים לנשים כששומעין הדרשה,
וכדומה. [ילקו"י שבת כרך ב עמוד תקלא. וע' בגמ' ביצה כב. ובב"י ס"ס
שטו. ובשו"ת הלק"ט ח"ב סי' כו, ובשו"ת פעולת צדיק ח"ג
סי' קיד. ושש"כ ח"א פכ"ד סל"ז].
ז מותר לתלות בשבת סדינין המצויירים על
הכותל לנוי, ואפילו לקובעם שלא יהיו זזים כלל, כיון שאינם עשויים למחיצה.
[ילקו"י שבת כרך ב עמוד תקלא מג"א סי' שטו סק"ה. מחצה"ש שם]
ח שמשת זכוכית שנופצה בשבת, מותר להניח
במקום הפתוח איזה בגד באופן עראי, ולהדקה במסגרת שם בלי מסמרים. [ילקו"י שבת
כרך ב עמוד תקלב בהערה.]
ט מה שיש נוהגים בכמה קהלות, שבשמחת תורה
פורסים טלית על ראשי הילדים הקטנים, ואחד מהם מברך וקורא בתורה, אין לחוש בזה משום
עשיית אהל עראי ביום טוב, שכיון שאוחזים הטלית בידיהם, וגם לא נעשה לצל אלא לכבוד
בעלמא, מותר.והדין כן אפילו כשחל יום טוב בשבת. [ילקו"י שבת כרך ב' עמוד
תקלב. שבת קלח. ש"ע סי' שטו ס"ה].
י סטנדר הקבוע בכותל, מותר לפותחו כדי
להניח עליו ספר, ואין לחוש בזה לאוהל. [משנ"ב סי' שטו ס"ק כז.
תו"ש].
יא אסור לפרוס מפה או סדין על-גבי לול של
תינוקות, או על עריסה של תינוק, כדי להגן על התינוק מפני החמה או הגשמים. אולם אם
פרס את הכילה מבעוד יום לרוחב של טפח אחד, מותר לפורסה לגמרי, ובשעה שיסירנה ישאיר
את הטפח שהיה פרוס מבעוד יום, ולא יסירו. וכן הדין אם רוצה לפרוס רשת או בגד על
גבי עגלת ילדים, כדי להגן מפני החמה או מפני הגשמים. [ילקו"י דיני חינוך קטן
עמוד קצט. ילקו"י שבת כרך ב' עמוד תקלו. הליכו"ע ד' עמוד א].
יב גגון המחובר לעגלת ילדים, שהוא כעין
סככה הנמתחת ומתקפלת, יש אומרים שמותר לפותחו בשבת כדי להגן על הילד מפני החמה או
הגשמים, גם אם הגגון היה מקופל ולא היה בקיפול שיעור טפח. וכן מותר לסוגרו ולקפלו.
שמאחר שהיא קבועה בעגלה ועשויה לנטותה ולקפלה, חשיבא כדלת הסובבת על צירה וככסא
טרסקל. והוא הדין בשימשיה [מטריה קטנה] המחוברת לעגלת ילדים, שמותר לפותחה בשבת,
ואין לחוש בזה משום אוהל. ויש חולקים. ולכן טוב ונכון להחמיר לפתוח את הגגון מערב-
שבת בשיעור טפח. ובשבת יכול להוסיף עליה, דהוי תוספת אהל ושרי. ובשעה שחוזר ומקפל
את הגגון נכון להחמיר שלא לקפלו לגמרי, אלא ישאיר שיעור טפח [כולל הקיפול].
[ילקו"י שבת ב עמוד תקלד. וע' בחזון איש סי' נב אות ו'. ובשו"ת באר משה
ח"ו סי' צז. ובשש"כ ח"א פכ"ד סי"ג. ובשו"ת אגרות
משה ח"ד מאו"ח סי' קה אות ג. ואחר שכתבנו כ"ז בילקו"י, יצא
לאור הליכות עולם ח"ד ושם ג"כ כתב כעין דברינו, אחר שהראינו לו מה
שכתבנו בילקו"י].
יג מטה מתקפלת המצויה כיום, מותר לפותחה
בשבת, מכיון שרגילים בכך, וכל החלקים מחוברים לגוף אחד. [משנ"ב סי' שטו
ס"ק כז]. וכשם שמותר לפתוח אותה כך מותר לקפלה. [ילקו"י שבת כרך ב' עמוד
תקלו]
יד מותר לפתוח בשבת כסא-נוח או מטה
מתקפלת, וכן לול של ילדים, ואין בזה חשש אוהל. [ילקו"י שבת כרך ב' עמוד תקלו]
טו וכן מותר לפתוח את העריסה של התינוקות,
ולהניח על גביה את הקרש והמזרון. והוא הדין שמותר לסוגרם אחר השימוש, ואין בזה חשש
סתירת אוהל. [ילקו"י שבת כרך ב עמוד תקלו. דדמי למ"ש בש"ע סי' שטו
ס"ה. וע"ש במשנ"ב ס"ק כב וכז].
טז מותר לפתוח שלחן מתקפל בשבת, וכן שלחן
שיש בו אפשרות להגדילו על ידי משיכת כנף השלחן. ומותר לקפל השלחן או לסוגרו אחר
השימוש בו. [ילקו"י שבת כרך ב' עמ' תקלו. ואף שבמשנ"ב סי' שטו ס"ק
כג החמיר בחוזק, בערוך השלחן כתב שכל שכך הדרך תמיד, מותר גם בחוזק].
יז מותר לתת מפה על השלחן בשבת, גם אם
המפה יורדת לשולי השלחן ונראה כעושה אוהל, ואפילו אם המפה מגיעה סמוך לארץ, מאחר
ואינו צריך לאויר שתחתיו. [ילקו"י שבת כרך ב' עמוד תקלז. ע"פ דברי
הב"ח סימן שטו, ועיין בט"ז סק"ז, ובכף החיים אות נא].
יח מותר לפרוס שמיכה או כיסוי מטה על המטה
גם אם השמיכה או הכיסוי יורדים לדפנות ומאהילים תחת המטה. [ילקוט יוסף שבת כרך ב'
עמוד תקלז].
יט מותר להניח ספר אחד מכאן וספר אחד
מכאן, וספר שלישי על-גביהם, שהואיל ואינו צריך לאויר שתחתיהם אין זה חשוב כאוהל.
[ילקו"י שבת כרך ב' עמוד תקלז]
כ מותר לכסות את הכלים בכיסוי שלהם, ואין
לחוש בזה לאוהל. וכן מותר לכפות כלי על מיני מאכל או משקה כדי לשומרם מפני החמה.
[ומותר להחזיר את הקדרה על-גבי הכירה כשקיימים תנאי החזרה, או בתבשיל יבש, ואין
לחוש בזה לאיסור אוהל. ובזמן הזה שאין לכירה תוך וחלל, בודאי דשרי להחזיר על גביהם
קדרה בשבת]. [ילקו"י שבת כרך ב' עמוד תקלז]
כא פרוכת שלפני ארון הקודש, מותר לתלותה
בשבת, ובלבד שלא יעשה אהל בגג טפח. והיינו, שהפרוכת לא תתקפל ותכפל לרחבה טפח בשעה
שתולה אותה, שנמצא עושה אוהל בגג טפח. ולכן יש לתלותה על-ידי שני אנשים כאחד כדי
שלא תתקפל. [ש"ע סי' שטו סי"ב].
כב אסור לפתוח מטריה ולנושאה עליו בשבת
להגן מפני החמה או הגשמים, ואפילו היתה המטריה פתוחה מערב-שבת אסור לנושאה מעליו
בשבת. [אך על-ידי גוי שיפתח המטריה וישאנה עליו, יש להקל במקום שיש עירוב]. וכל-שכן
במקום שאין שם עירוב, שבודאי שיש לאסור נשיאת המטריה בשבת לכל הדעות, גם משום
טלטול ברשות הרבים. [ואסור לטלטלה אף בבית משום מוקצה]. [ילקו"י שבת כרך ב'
עמ' תקלח. כ"כ במכתם לדוד סי' ח'. ברכ"י סי' שטו סק"ב].
כג חבית שיש בה יין או מים, ואינה מלאה
לגמרי אלא יש בה חלל טפח ריק מן היין או המים, אסור לשטוח עליה בגד בשבת לכסותה,
דהוי כעושה אוהל, וכן אם היה שטוח עליה בגד אסור להסירו, דהוי כסותר אוהל. ואם היה
כיסוי מיוחד לחבית, ודרכו בכך תמיד, לא מיחזי כאוהל ומותר. [ילקוט יוסף שבת כרך ב'
מהדורת תשס"ד עמוד תרפ].
סימן שטז - צידה בשבת, ודין חובל בשבת
א כל שבמינו נצוד אסור לצודו בשבת,
וחייבים עליו משום אב מלאכה של צידה. אבל אם אין במינו ניצוד, פטור אבל אסור.
הילכך זבובים אף שאין במינן ניצודין אסור מדרבנן לצודן בשבת. [ילקו"י שבת כרך
ב' עמוד תקלט. רמב"ם פ"י משבת הי"ט].
ב איסור צידה אינו שייך באדם, ולכן הדבר
פשוט שמותר להורים לסגור את הבית במנעול אף שהילדים נשארים לבדם בבית בעת שההורים
יוצאים מהבית. [ילקו"י שבת כרך ב' עמוד תקמ]
ג צבי שנכנס לחדר בשבת, ובא בעה"ב
ונעל הדלת בפניו וניצוד, חייב, אפילו אם אינו מתכוין לצודו אלא לשמור את ביתו. ויש
מי שאומר שאם כוונתו רק לשמור את הבית, ואין כוונתו כלל לצוד את הצבי, מותר לנעול
את הבית לכתחלה, אף שבסגירה זו גורם לשמירת הצבי. אך אין כן דעת הרבה מהראשונים.
[ילקו"י שבת כרך ב' עמוד תקמא, ובמהדורת תשס"ד עמוד תרפא, ותרפד, ובשבת
כרך ה'. ושו"ת יביע אומר ח"ד סי' לה אות יב]. ואם נעלוהו שנים פטורים מן
התורה ואסורים מדרבנן. ואם לא היה יכול האחד לבדו לנעול הדלת ונעלוהו שנים חייבים.
והא דאמרינן שנים שעשאוה פטורים היינו שפטורים לגמרי מן התורה, ואין בזה אפילו
איסור עשה של "וביום השביעי תשבות".
ד יש אומרים שצריך ליזהר שלא לסגור בשבת
תיבה קטנה או ארון שיש בהם זבובים או יתושים, שיש בזה משום איסור [מדרבנן] צידה
בשבת. ולכן הצריכו ליתן סכין או דבר אחר בין הכיסוי לתיבה, בענין שיוכלו לצאת משם.
ויש מקילין. והעיקר לדינא להקל לסגור את התיבה בשבת, ובפרט כשיש לו צער מהזבובים
והיתושים, ואין לחוש בזה משום צידה. וכן דעת מרן השלחן ערוך. מפני שהוא דבר שאינו
מתכוין, ודבר שאינו מתכוין מותר. ואף על פי שהוא פסיק רישיה, מכל מקום הוא פסיק
רישיה בדרבנן דלא ניחא ליה ומותר. ואם יש ספק אם יש בתיבה זבובים או לא, מותר
לסוגרה בשבת לכולי עלמא. אבל תיבה שיש בה דבורים, יש להחמיר מלסוגרה בשבת, מאחר
ויש במינן ניצודין, ויש אומרים שצידת דבורים אסורה בשבת מן התורה. [ילקו"י
שבת ב' עמ' תקמב. ועיין טור סי' שטז והרמ"א ס"ג. יבי"א ח"ג
סי' כ' אות י'].
ה אסור לצוד נחש בשבת, אלא אם כן עושה כן
בשביל שלא ישכנו. ואפילו אם אין הנחש ממית בנשיכתו, וגם אינו רץ אחריו אלא עומד
במקומו, אפילו הכי מותר לצודו בשבת, [על- ידי כפיית כלי עליו וכדומה]. [ילקוט יוסף
שבת כרך ב' עמוד תקמג. מתני' פ"ב דעדויות].
ו כל חיה ורמש שהם נושכים וממיתין ודאי
נהרגים בשבת אפילו אם אין רצין אחריו. אבל שאר מזיקין שאינם ממיתין, כגון נחש
ועקרב במקומות שאינם ממיתין, אם רצין אחריו מותר להורגם, ואם לאו אסור להורגם
כשנראה שמתכוין להורגם. אבל מותר לדורסם אם מראה עצמו כאילו אינו מתכוין להורגם.
[ילקוט יוסף שבת כרך ב עמוד תקמד].
ז פרעוש, אסור לצודו בשבת אלא אם כן הוא
על בשרו ועוקצו. אך אסור להורגו. וכן אסור להרוג זבובים ויתושים בשבת, אף אם הם
עוקצין אותו. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד תקמד].
ח יש אומרים שמותר ליתן סם-המות לפני
הזבובים והיתושים בשבת המצערים אותו. ויש אוסרים. ונכון להחמיר בזה, אך המיקל לא
הפסיד. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד תקמה].
ט מותר להשתמש בסם נוזל הנקרא
"פליט" נגד זבובים ויתושים על ידי משאבת זילוף. וכן מותר להשתמש בשאר
סמים נגד זבובים ויתושים. ובלבד שלא ירסס כנגדם ממש, אלא יזלף באויר. וכן צריך
שיהיה חלון אחד פתוח כדי שהזבובים יוכלו לברוח החוצה. ואז לא הוי בגדר פסיק רישיה
ולא ימות, ומכיון שאינו מתכוין להריגתם, הוה ליה דבר שאינו מתכוין שמותר.
[שו"ת יביע אומר חלק ג' סימן כ].
י הכינה אינה מתהוית אלא מן הזיעה, הילכך
מעיקר הדין מותר להרגה בשבת, וכן דעת רבותינו חכמי התלמוד, וכן דעת מרן השלחן
ערוך. ואף על פי שחכמי המחקר אומרים שגם הכנים פרים ורבים מזכר ונקבה, אנו אין לנו
אלא דברי חז"ל שאמרו שמותר להרוג כנים בשבת, מטעם שאינם פרים ורבים. ולפי-זה
נשים הנוהגות לפלות את ראש בנותיהן בשבת להוציא משם את הכינים, אינן צריכות להזהר
שלא להרוג את הכינים. ומותר לאשה לפלות את ראש בנותיה בשבת, אף שיש להן שערות
ארוכות, וכשהיא מוציאה את הכינים, עלולה לפעמים לתלוש שערות בידיה, מכל מקום כיון
שתלישת שער ביד אין בה איסור אלא מדרבנן, והיא אינה מתכוונת לתלוש שער, אפילו אם
הוא פסיק רישיה, הרי הוא פסיק רישיה בדרבנן דלא ניחא ליה, שמותר. [ילקוט יוסף שבת
כרך ב' עמוד תקמו, ובמהדורת תשס"ד גם בעמוד תרפד].
יא אסור להרוג בשבת את השממית, שאף שיש
לחוש שמא תפול לתוך המאכל ותזיק, מכל מקום מילתא דלא שכיחא היא, וגם יכול לכסות את
המאכלים. [ילקוט יוסף שבת ב' עמוד תקמח].
יב אסור לפרוס מצודה בשבת, אף כדי לצוד
עכבר. ואף-על-פי שאין העכבר ניצוד תיכף בשעת פריסת המצודה. ואפילו אם פורש המצודה
על כסא אסור, אבל לפרוס מערב-שבת מותר. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד תקמח].
יג המעמיד מצודה מערב-שבת, ונמצא שם עכבר
שניצוד, ורוצה לפתוח את המצודה בשבת לפני החתול כדי להאכילה, יש אומרים שאם עיקר
כוונתו להאכיל החתול מותר לו לעשות כן. אבל אם כוונתו להפטר מהעכבר ולהשמידו אסור.
[ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד תקמח].
יד ההורג בשבת על ידי שם וכדו', יש אומרים
שפטור, דלא אסרה תורה אלא דומיא דמלאכת המשכן ועקימת שפתיו לא הויא מעשה. ועל כל
פנים מותר ללמוד בספר היצירה בשבת. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד תקמט].
טו צפור או תוכי הנמצאים בכלוב, יש אומרים
שאסור ליתן לפניהם תולעים ורמשים [חיים] למזונותיהם בשבת. ויש אומרים שכל שכוונתו
להאכילם מותר. ועל כל פנים אם אין אוכלים אלא רחשים ותולעים, ויש כאן צער בעלי
חיים אם לא יתן להם לאכול, מותר להאכילם מרמשים אלו בשבת. [ילקוט יוסף שבת כרך ב
עמוד תקמט]
טז החובל בחבירו בשבת, בין שעושה כן דרך
נקמה, בין שעושה כן דרך שחוק, אסור מדברי סופרים, ומה שאינו איסור תורה הוא מפני
שהיא מלאכה שאינה צריכה לגופה, שהרי אינו צריך לדם, וקיימא לן שהעושה מלאכה שאינה
צריכה לגופה פטור מן התורה, ואסור מדברי סופרים. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד
תרפג. הליכות עולם חלק ד].
יז מה שיש תופסים בבשר האדם בראשי האצבעות
בחוזק, יש להעיר למוסר אזנם שהדבר אסור על פי ההלכה, שהרי על-ידי כך הדם נצרר תחת
העור, ועוברים בכך על איסור מדרבנן. ואב שהכה את בנו בשבת וחבל בו, אף שעשה כן
לייסרו ולהוכיחו, צריך לעשות תשובה וכפרה על חטאו זה. [ילקוט יוסף שבת כרך ג' עמוד
תקנ. לב חיים ח"ג סי' צה].
יח כבר נתבאר לעיל שאם נתחב קוץ בבשרו, מותר
להוציא את הקוץ במחט בשבת. ויזהר שלא להוציא דם. אך אם נזהר ולא עלתה בידו, ויצא
דם, אין בכך כלום. [אף אם היה זה בגדר פסיק רישיה]. [ילקו"י שבת כרך ב עמוד
תקנא].
יט מותר להוציא תולעים שבמעי התינוקות
ועוקצים אותם, דרך פי הטבעת. ואף על פי שלאחר שמוציאים אותם הם מתים, כיון שאין
כונתו בהוצאתם אלא להציל התינוק מצער עקיצתם, וגם אינו הורגם בידים אלא הם מתים
מאליהם, מותר. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' מהדורת תשס"ד עמוד תרפב. הליכות עולם
חלק ד'].
כ מים שבבורות שגדלים בהם תולעים, מותר
לרחוץ ידיו בהם בשבת, ואח"כ מותר גם כן לשפשף את ידיו זו בזו, ואין לחוש פן
יהרוג מן התולעים, שיש לתלות שירדו יחד עם המים, וכיון שאינו מתכוין להרוג תולעים,
הוי ליה ספק פסיק רישיה, והוא איסור רק מדרבנן, וגם לא איכפת ליה, וקיימא לן
שאפילו פסיק רישיה בדרבנן דלא ניחא ליה מותר. אבל אם רואה בעיניו שיש תולעים חיים
על ידיו, נכון להסירם תחלה ואחר כך ישפשף ידיו. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' מהדורת
תשס"ד עמוד תרפד].
כא גבינה שיש בה תולעים מותר לאכלה אפילו
בשבת, לפי שאין הוייתם אלא מן השומן שבגבינה, ולא דרך פריה ורביה, לכן אין איסור
בהריגת התולעים בפיו בשעת אכילתו. [שם]
סימן שיז - מלאכת קושר ומתיר
א הקושר בשבת קשר של קיימא והוא מעשה
אומן חייב. כגון: קשר הגמלים, (שמנקבים הנאקה בחוטמה, ונותנים בה טבעת מרצועת עור
וקושרים אותה ועומדת שם לעולם, לפיכך נחשב "קשר של קיימא". וכשרוצה
לקשור הבהמה קושר רצועה ארוכה בתוך אותה טבעת, ולפעמים מתירה, וקשר זה האחרון הוא
קשר שאינו של קיימא). וכן קשר הספנים, שקושרים רצועה בנקב שבראש הספינה, כמין
טבעת, והוא מתקיים שם לעולם. וכשרוצה להעמיד את הספינה קושר רצועה באותה טבעת
ומעמידה בה, וכשרוצה להתירה מתיר הרצועה ונוטלה. והקשר האחרון נקרא קשר שאינו של
קיימא. [ילקו"י שבת כרך ב עמוד תקנב].
ב אבל הקושר קשר של קיימא ואינו מעשה
אומן, כגון: הקושר חבל בדלי שתלוי בקביעות על פי הבור לשאוב בו מים באופן תמידי,
וכן הקושר רסן בפי בהמה לקיימא, הואיל וקשרים אלו מעשה הדיוט הם, אף על פי שהם
קשרים של קיימא, אינם אסורים אלא מדרבנן. [ילקו"י שבת ב' עמוד תקנב. וע'
מתני' שבת קיא: וברשב"א שבת קיג. ד"ה קושרין דלי, ובהרב המגיד פ"י
משבת ה"ג].
ג וכן הקושר קשר שהוא מעשה אומן אך אינו
קשר של קיימא, אינו אסור אלא מדרבנן. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד תקנג. וזהו הקשר
שהותר במקום מצוה, וכמ"ש הרמב"ם פ"י משבת ה"י].
ד קשר שאינו של קיימא, וגם אינו מעשה
אומן מותר לכתחלה לקשרו בשבת. [ילקו"י שבת כרך ב' עמוד תקנד. רמב"ם
פ"י. שלחן ערוך סי' שיז סעיף א', והיינו אפילו אם הוא עשוי לאיזה זמן].
ה כל קשר שאסור לקושרו בשבת אסור להתירו,
וכל קשר שמותר לקשרו בשבת מותר להתירו. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד תקנד. שבת
קיא: טוש"ע סי' שיז ס"א. רמב"ם פ"י משבת ה"ז].
ו כל קשר שעשוי להתירו בתוך שבעה ימים,
או לפחות בתוך שלשה ימים, מותר לקושרו בשבת בקשר ועניבה. ולכן מותר לקשור שרוך
הנעלים בשבת, אף על פי שיודע בעצמו שאינו מתירו במוצאי שבת, כגון שהוא נשאר במוצאי
שבת בנעלו אשר ברגליו, מכל מקום כיון שהוא מתירו לאחר מכן בתוך שלשה ימים מותר.
וכן ספר תורה שהוציאוהו בשבת במנחה, מותר לקושרו בקשר ועניבה אחר הקריאה, אם
עתידים לקרוא בספר תורה ההוא גם ביום שני וחמישי. [הליכות עולם חלק ג' פרשת כי
תשא. ילקו"י שבת כרך ב' עמוד תקנד].
ז כל קשר שלפעמים הוא נמלך עליו ומבטלו
לעולם, אף על פי שבשעת עשייתו לא היתה דעתו על מנת לקיימו לעולם, נחשב כאילו הוא
קשר של קיימא, ואסור לקשרו בשבת. אבל קשר שאין דרך לקיימו רק לאיזה זמן מסויים,
ולא לבטלו לעולם, אם גילה דעתו בפירוש שברצונו להתירו במוצאי שבת, מותר לקשרו
בשבת. [ילקו"י שבת כרך ב עמוד תקנד]
ח יש אומרים שצריך להזהר שלא לקשור בשבת
שני קשרים זה על גב זה, אף על פי שאינו עושה כן לקיימא, מפני שאין אנו בקיאים לדעת
מה קשר "מעשה אומן", ושמא שני קשרים זע"ז נחשבים כמעשה אומן, ורק
במקום צער אין להחמיר, שהואיל ואינו אלא איסור דרבנן במקום צער לא גזרו. והעושה
קשר בראש החוט דינו כשני קשרים זה על זה, שהוא מתהדק היטב שם. ויש חולקים ומתירים
לקשור שני קשרים זה על זה בשבת, כל שאינו עושה כן לקיימא. וכן המנהג פשוט להתיר
לקשור בשבת שני קשרים זה על זה, כל שבדעתו להתיר הקשרים בתוך שבעה ימים, או לפחות
בתוך שלשה ימים. והמחמיר תבוא עליו ברכה. ונראה דהוא הדין לקשר אחד בראש החוט.
[ילקוט יוסף שבת ב' עמוד תקנט. הליכו"ע ח"ד עמוד רכח].
ט ספר תורה של האשכנזים הרגילים לקושרו,
אם נמצא שהוא קשור בב' קשרים זה על זה, מותר לפתוח הקשרים בשבת, וכמבואר.
[ילקו"י שבת כרך ב' עמוד תקסא]
י קשר בודד בחוט אחד שהיה קשור מלפני
השבת, יזהר מאד שלא להוסיף עליו קשר שני בשבת לחזקו הדק היטב. וכן בקשר אחד הקושר
את שני קצות החוט. [ילקו"י שבת ב' עמוד תקסא]
יא מותר לקשור קשר ועניבה על גביו, כשדעתו
לפתוח בתוך שבעה ימים. אבל עניבה בלי שום קשר, או קשר אחד בלי עניבה, מותר אפילו
על דעת להתקיים לעולם. [ילקו"י שבת כרך ב' עמוד תקסב]
יב אם קשר את שרוך נעלו בערב-שבת בקשר
ועניבה, ובלא כוונה נקשר בשני קשרים זה על זה, דינו כקשר העשוי להתירו בכל יום,
ומותר להתירו בליל שבת. ואם אינו יכול להתירו מותר לחתכו ולנתקו. ולא יעשה כן בפני
עם הארץ, פן יבא להקל יותר. [ילקו"י שבת ב עמ' תקסג]
יג רצועות מכנסים שהיו בנקב המכנסים
ונשמטו ממנו אסור להחזירם אפילו אם הנקב רחב ובנקל אפשר להחזירן, שכיון שדרך העולם
לקשרם אחר כך, גזרינן שמא יקשור קשר של קיימא. [הליכות עולם חלק ד' עמוד רכח. וראה
לעיל עמוד תקע. ודו"ק].
יד אסור לקשור בשבת ציציות בטלית. [ילקוט
יוסף שבת כרך ב' מהדורת תשס"ד עמוד תרפו. ירחון קול תורה חשון תשס"ד
עמוד כח. ושם דחה דברי מי שכתב להקל בזה, והוא ספק איסור תורה].
