ילקוט יוסף הלכות מילה והלכות גרים סימן רסו- רסח
א גר הבא להתגייר, מותר להרדימו בסם לפני
שימול לבל ירגיש בצער המילה. וכן יהודי שלא נימול מאיזה סיבה בקטנותו, ומלין אותו
כשהוא גדול, מותר להרדימו לפני המילה. וכל שכן שמותר להרדים את האבר בלבד (שלא
כדברי איזה אחרונים שהחמירו בזה). וכן נעשה מעשה להקל. [ילקו"י שובע שמחות
ח"ב עמוד קיד]
ב גר שמתו אחיו מחמת מילה, או שיש לו חולי
שאסור למולו בינתיים, אין לגייר אותו בטבילה ללא מילה. [ילקו"י שובע שמחות
ח"ב עמוד קיד]
ג מעיקר הדין מותר למול גויים, בין ערבים
בין נוצרים, במילה ופריעה כדת, כהלכות גוברין יהודאין, ואפילו בחנם מותר, ולא אסרו
חז"ל למול את הגויים אלא לצורך רפואה, וגם בזה מותר בשכר, או משום איבה.
והמחמיר כדי לחוש לדעת האוסרים, תבוא עליו ברכת טוב. [ילקו"י שובע שמחות
ח"ב עמוד קטו]
ד ישראל שנולד לו בן מעובדת כוכבים, והאב
רוצה למול את הבן, במקומות רבים אין מלין אותו כלל, מחשש שהדבר יגביר את
ההתבוללות. ואמנם מעיקר ההלכה אפשר למולו גם בלי הסכמת האם, שאין זו מילה לשם
גירות, אלא כמו מילה של גויים. ואין צריך להמתין למולו עד שיגדל ויתגייר. [והמחמיר
בזה תבוא עליו ברכה]. ולכן אין חייבים למולו ביום השמיני, גם כשחל יום השמיני
בחול. ופשוט שאסור למולו בשבת. וכן אין מברכים "למול את הגר", וכל שכן
שאין לברך "על המילה", עד שיהיה הדבר בהסכמת האם, משום דולדה כמותה, ואז
מילתו הוי כמילת גר. [וגם בזה אין דוחים את השבת]. ומיהו יכולים בית דין שלא לקבל
הוולדות הללו לגיירן אם יש חשש שיחללו שבת ויאכלו מאכלות אסורות כשיגדלו, ויחזיקו
בדת אמם, שהם שורש פורה ראש ולענה, כי זנתה אמם הובישה הורתם, ועל כן אין לקבלם
באופן זה. ובלאו הכי במקומות רבים מסרבים למול בן כזה, כדי לגדור גדר שלא יתבוללו,
כפי שנתבאר לעיל. [שובע שמחות ח"ב עמוד קטז]
ה מותר למול תינוק מעדת הקראים אם הוריו
נוהגים ברוב הדברים כמנהגינו, ובפרט בעניני המועדים, וצמים ביוהכ"פ שלנו,
ועושים פסח בימים שאנו עושים בהם פסח, וכיוצא בזה, שאז מצוה למול את בניהם ביום
השמיני אפילו בשבת. ואין לפרסם שום דבר על התינוק בעת המילה, אלא מלין אותו ככל
בני ישראל הכשרים עם כל הברכות הנהוגות אצלינו. [ילקו"י שובע שמחות כרך ב'
עמוד קיז. יביע אומר חלק ז' חיו"ד סימן כד אות ג'].
ו בעל תשובה שהוריו לא שמרו תורה ומצות,
וחושש הוא לעצמו שמא המילה שלו לא היתה לפי ההלכה, וצריך הטפת דם ברית, אם הוא
חושש שנשאר חלק מעור הפריעה, ניתן הדבר להיבדק על-ידי מוהל מומחה, ואם הוא חושש
שהמילה שלו נעשתה על-ידי רופא מחלל שבת, אין צריך לחזור ולהטיף דם ברית.
[ילקו"י שובע שמחות ח"ב עמוד קיז]
ז אין ליתן למחלל שבת למול את הבן, ואמנם
בדיעבד שמחלל שבת בפרהסיא עבר ומל, אין צריך להטיף דם ברית, וכמו שנתבאר.
[ילקו"י שובע שמחות ח"ב עמוד קיט]
סימן רסג - על איזה חולי דוחים המילה
א תינוק שמילתו נדחתה מפני חולי שיש בו
סכנה, כשהבריא אין למולו מיד, אלא יש להמתין שבעה ימים, ואז מלין אותו. ודין זה
הוא בין לתינוק שחלה ובין נימול גדול. [ילקו"י שובע שמחות ח"ב עמוד קכ]
ב מה שאמרנו שיש להמתין שבעה ימים מגמר
הטיפול, הוא דוקא בחולי שבכל הגוף, וכגון אם היה לתינוק חוסר דם והיה זקוק לטיפול,
או שהיה לתינוק חום של כשלשים ושמונה מעלות, או שהיה לו צהבת פיזיולוגית והחליפו
לו את דמו. שבכל אלה צריך להמתין שבעה ימים מעת לעת מיום שגמר את הטיפול. אבל
תינוק שהיה חולה בדרכי השתן וקיבל אנטיביוטיקה והבריא לאחר יומיים, למרות שממשיך
לקבל אנטיביוטיקה למשך שבועיים או יותר, ממתינים לו שבעה ימים מיום שהבריא ולא
מגמר הטיפול. [ילקו"י שובע שמחות ח"ב עמוד קכ]
ג תינוק שנדחית מילתו מפני שהיתה לו צהבת
גבוהה, והבריא, אין צריך להמתין שבעה ימים מעת שהבריא, אלא ימולו אותו מיד לאחר
שהבריא. שמאחר והצהבת היא דבר מצוי אצל תינוקות רבים, אין ממתינים עליה שבעה ימים
מעת שהבריא. ואם הבריא ביום חמישי או שישי, וכבר עבר יום השמיני ללידתו, אין למולו
בימי חמישי ושישי, אלא ידחו המילה ליום ראשון. [ילקו"י שובע שמחות ח"ב
עמוד קכ]
ד וכן אם חלה באחד מאבריו, כגון שיש לו
פגם בשפה שאינו יכול לינק וניזון על ידי בקבוק, וכן אם יש לתינוק חיך שסוע שקיים
מכשיר מיוחד שמאפשר לתינוק כזה לינק עד שינתחוהו בגיל שנה, וכן תינוק שנולד עם שבר
ברגלו והרופא אומר שאפשר למולו, מלין אותו מיד, ואין צריך להמתין לו שבעה ימים.
[ילקו"י שובע שמחות ב עמוד קכב]
ה תינוק שנולד עם רגל עקומה וצריך לעשות
לו מיידית גבס כדי ליישר את רגליו, באופן שהדבר יעכב את המילה עד לאחר הסרת הגבס,
ואי אפשר להמתין מלעשות את הגבס אחר המילה, מפני שכל יום שעובר יכול להקשות על
ריפוי התינוק, מעכבים את המילה עד אחרי הטיפול ליישור הרגל. [ילקו"י שובע
שמחות ב עמוד קכג]
ו תינוק שכאבו לו עיניו כאב מועט, דהיינו
שהרופא אומר שיש לו דלקת עינים חיצונית ולא זיהומית על ידי חיידקים, במקרה כזה
מלין אותו מיד כשיבריא. והוא הדין אם יש סתימה בצנור הדמעות בין אם נפתח הצינור
מאליו או לאחר תיקון ניתוחי, אחר שנתרפא התינוק אין צריך להמתין שבעה ימים, אלא
מלין אותו מיד. [ילקו"י שובע שמחות ב עמוד קכג]
ז תינוק שיש לו צהבת גבוהה, והוא נולד
מהול, מותר להטיף ממנו דם ברית אף קודם שנבלע בו דמו, או קודם שיפול בו דם, מכיון
שכיום עושים במציאות כמה וכמה בדיקות דם כל יום לתינוק, ולא תהא הטפת דם ברית
גרועה מבדיקת דם. [ילקו"י שובע שמחות ב עמ' קכג]
ח אם מלו את הבן הראשון ומת מחמת המילה,
ומלו את השני וגם הוא מת מחמת המילה, הרי הוחזק הדבר שבניה של אשה זו מתים מחמת
מילה, ולא שנא אם הם מבעל אחד, או משנים, ולכן אין למול את הבן השלישי, או הבנים
שאחריו, אלא תמתין לו עד שיגדל ויתחזק כוחו. [ילקו"י שובע שמחות ב עמוד קכג]
ט תינוק שנולד בשבת, ויש לו חוסר קרישת
דם, וכיום מונעים זאת ע"י זריקות, יש מקום לדון להתיר למולו בשבת, אף שיצטרכו
להזריק לו בשבת כדי שהדם יקרוש. [שם עמוד קכד]
י אשה שילדה תאומים ומתו שניהם מחמת
מילה, אף שאפשר לומר שמחמת חלישותם משאר ולדות מתו, מכל מקום מידי ספק לא יצאנו,
ואסור למול את הנולדים אחריהם, דספק נפשות להקל. [ילקו"י שובע שמחות ח"ב
עמוד קכה]
יא תאומים שנולדו ואחד מהם מת בתוך שמונה
ימים, אין מלין את השני עד שיעברו ל' יום מהלידה, שיצא בודאי מחזקת נפל. וכל זה
כשנולד ספק בן ז' ספק בן ח'. אבל אם נולד ודאי בחודש השביעי או התשיעי, אפילו מת
אחד מהם אם ניכר שהנשאר בריא וחזק ימולו אותו בזמנו. [ילקו"י שובע שמחות ח"ב
עמוד קכה]
יב יש אומרים שבאופן שדוחים את המילה, אין
לעכב את קריאת השם, ויקראו לו שם מיד כדי שיוכלו להתפלל עליו, ויש אומרים שעל פי
הסוד אין לקרוא שם עד אחר המילה, אלא יאמרו התינוק בן פלונית. [ילקו"י שובע
שמחות ח"ב עמוד קכה]
יג תינוק שנולד כשהוא מהול, צריך להטיף
ממנו דם ברית, ויעשו כן בנחת. וצריך לבודקו יפה יפה בידים ובמראית העין, שמא יש שם
ערלה כבושה ורק נראה מהול, ועל ידי המשמוש ביד ניתן להפריד הערלה. [ילקו"י
שובע שמחות ח"ב עמוד קכה]
יד תינוק שנולד מהול ומצאו שם חוט של
ערלה, דינו כציץ המעכב, ומלין ומברכים את כל הברכות כמילה רגילה. [ילקו"י
שובע שמחות ח"ב עמוד קכו]
טו תינוק שנולד מהול ומטיפין ממנו דם
ברית, אין לברך לא ברכת להכניסו בבריתו של אברהם אבינו, ולא ברכת על המילה, וכן
אין מברכים ברכת אשר קידש ידיד מבטן וכו'. ורק מבקשים עליו רחמים באמירת אלוקינו ואלוקי
אבותינו קיים את הילד הזה וכו' וקורין לו שם. [ילקו"י שובע שמחות ח"ב
עמוד קכו]
טז תינוק שנולד מהול ומטיפין ממנו דם
ברית, יש אומרים שאבי הבן יכול לברך שהחיינו. ויש חולקים. והנכון הוא שילבש חולצה
או בגד אחר חדש, ויברך שהחיינו על הבגד ויפטור את המצוה. [ילקו"י שובע שמחות
ח"ב עמוד קכו]
יז לכתחלה יש לעשות הטפת דם ברית בצפורן,
וכשאי אפשר עושים במחט. ודי בטיפת דם כלשהו, ומנהגינו להטיף מהעור, ואין צריך
למצוץ דם אחר הטפת דם ברית. [שם קכז]
יח תינוק שמת קודם שיגיע להיות בן שמונה
ימים, מלין אותו קודם הקבורה בצור או בקנה, וכמובן אין מברכים על מילה זו, אבל
נותנין לו שם כדי שירחמוהו מן השמים ויחיה בתחיית המתים. אולם אין צריך לעשות
פריעה. וכן אם נולד מהול ומת קודם הטפת דם ברית, אין צריך להטיף ממנו דם ברית.
[ילקו"י שובע שמחות ח"ב עמוד קכח]
הלכות מילה - קיצור דיני מילה בשבת
א מצות מילה דוחה שבת, ולכן תינוק שנולד
בשבת אפילו זמן קצר קודם השקיעה, [כפי מה שמתפרסם בלוחות], מלין אותו בשבת הבאה.
[ילקו"י שובע שמחות ב עמו' קכט. שבת ד' עמו' שט]
ב אם המילה מתקיימת ביום שבת או ביום טוב
במקום רחוק שאין אפשרות למוהל להגיע לשם ברגל בעיצומו של יום השבת או יום טוב, יש
אומרים שעל המוהל לעזוב את משפחתו מערב שבת או מערב יום טוב, ולהגיע מבעוד יום
למקום המיועד, אף שיצטרך להיות מחוץ לביתו ומשפחתו ביום שבת וביום טוב, שגדולה
מצות מילה שדוחה מצות עונג שבת ושמחת יום טוב. ויש שמחלקים בין שמחת יום טוב שהיא
מן התורה, לעונג שבת שהוא מדרבנן. ויש חולקים בכל זה וסוברים שאין חיוב על המוהל
לבטל מעליו עונג שבת שלו ושמחת יום טוב, לצורך המילה. [שובע שמחות ח"ב עמוד
קלו]
ג הדין שמילה דוחה שבת זהו דוקא במילה
בזמנה, אבל מילה שלא בזמנה, דהיינו שלא מלו את התינוק ביום השמיני ללידה, אין
לעשותה בשבת. ואפילו אם הסיבה שהמילה נדחתה היה מחמת חולי, או שנולד בבין השמשות.
[שובע שמחות ח"ב עמוד קלז. שבת ד' עמוד שטז]
ה אם צריכים להעביר את התינוק ברכב כדי
למולו, או שהמוהל אינו יכול למול אלא אם יסיעוהו ברכב בשבת, אסור לעשות כן. [שובע
שמחות ב עמוד קלח. ילקוט יוסף שבת כרך ד' עמוד שיח]
ז תינוק שנולד בשבת, והאורחים מגיעים
ברכב למקום המילה, בכל זאת אין למוהל להימנע מלמול את התינוק בשבת, כל שאין מביאים
התינוק ברכב, ואינו מגיע במעלית. ואמנם בקהלות שחילול שבת הוא דבר מצוי, והרבנים
רוצים לדחות המילה ליום א', דרך הוראת שעה, יכולים להורות כן. והכל לפי ראות עיני
המורה. [ילקו"י שובע שמחות ב עמוד קלט]
ח במקומות שאין בהם עירוב, יעשו את המילה
בבית. ואם אי אפשר, ישאו את התינוק לבית הכנסת על ידי גוי, שיוציאנו מרשות היחיד
לרשות היחיד דרך רשות הרבים, ויאמרו לו שלא יעשה שום הנחה ברשות הרבים, ולא יעצור
בדרך. ואם אפשר טוב לעשות כן ע"י אמירה לגוי שיאמר לגוי אחר. [שובע שמחות ב
עמ' קמב. יביע אומר ח"ז סי' כד עמ' רנז. ואמנם ביבי"א דיבר על הוצאת
התינוק ע"י שנים, במקומות שיש עירוב אלא שמחמירים ולא סומכים על העירוב,
ולכאורה משמע דבמקום שאין עירוב לא קאי. ולפי המבואר בשובע שמחות הנז' לגבי גוי
הדין כן גם במקומות שאין עירוב].
ט וכן אם שכחו להביא את כלי המילה מערב
שבת למקום המילה, ואין עירוב, מותר לומר לגוי שיביאם למקום המילה בשבת מרשות היחיד
לרשות היחיד דרך רשות הרבים. ובלבד שלא יעצור כלל בדרך. וראה בקש"ע ח"א
עמ' תשמב. [ילקו"י שובע שמחות ב עמוד קמד]
יא תינוק שנולד על-ידי ניתוח קיסרי אין
מילתו דוחה שבת. אולם אם רק הרחיבו את מקום הלידה על ידי חיתוך כדי שהתינוק יצא,
מילתו דוחה שבת. [ילקו"י שובע שמחות ב עמ' קמט]
יב תינוק שנולד בשבת על-ידי מלקחיים, או
בוואקום, מלין אותו בשבת, שחשוב כמו לידה רגילה, שמילתו דוחה שבת. [ילקו"י
שובע שמחות ח"ב עמוד קנ]
יג תינוק שנולד בשבת על-ידי הפרייה
מלאכותית, או על-ידי מבחנה, יש למולו בשבת. [ילקו"י שובע שמחות כרך ב עמוד
קנא. יביע אומר חלק ז' חיו"ד סימן כד אות ה]
יד יש להזהר שלא ימולו שני מוהלים מילה
בשבת, שזה ימול וזה יפרע, אלא המל עצמו הוא שיפרע. והאשכנזים נוהגים להקל בזה.
[ילקו"י שובע שמחות ב עמוד קנא]
טו מי שלא מל מעולם, או שלא פרע, לא ימול
או יפרע בשבת, אפילו אם מוהל מומחה עומד לידו ומשגיח על מעשיו. וראה בקש"ע
ח"א עמוד תשמב. [ילקו"י שובע שמחות ב עמ' קנו]
יז מוהל תושב חו"ל המבקר בארץ, ועושה
יו"ט שני של גלויות, אם אין שם מי שימול את הבן אלא מוהל זה, מותר שימול אף
ביו"ט שני של גלויות. [שובע שמחות ב עמוד קנח]
יח מוהל מתושבי הארץ השוהה בחו"ל,
ודעתו לחזור לארץ, ואירעה שם מילה ביו"ט שני, יש אומרים שיש להעדיף מוהל זה
על מוהלים תושבי חו"ל. ויש חולקים. [שם עמו' קס]
יט תינוק שחלה ונדחית מילתו, והבריא
ביו"ט שני [בחו"ל], אין למולו ביו"ט, ותידחה המילה למחרת.
[ילקו"י שובע שמחות חלק ב עמוד קס]
כ תינוק שנולד בבין השמשות, וחל יום
השמיני ביום טוב שני של גלויות, אף שהוא ספק שמיני ללידתו ספק תשיעי, היה מקום
להורות למולו ביום טוב שני, [כמו שנתבאר בילקוט יוסף שבת כרך ד'], מכל מקום אין
למולו ביום טוב שני של גלויות, ושב ואל תעשה עדיף. [ילקו"י שובע שמחות חלק ב
עמו' קסב. ועיין ביביע אומר ח"ח חיו"ד סימן כג שהביא מחלוקת הראשונים,
שדעת בה"ג, ורש"י, והרמב"ם, והסמ"ג מילה שלא בזמנה דוחה
יו"ט שני, ודעת רבינו האי גאון, ורבינו נסים גאון, והרא"ש, שיש לדחות
המילה לאחר יו"ט. וכ"ד האשכול, ור"ח, ורבינו יהונתן מלוניל,
והריא"ז, והרשב"ץ. ומרן הש"ע. אבל כשנולד בביה"ש, באופן
שיו"ט שני הוא ספק שמיני ספק תשיעי, אע"פ שגם בזה פסק מרן הש"ע
שאין מילתו דוחה יו"ט שני, יש לתמוה ע"ז, שהרי יש כאן ס"ס, שמא
מילה בזמנה היא, ושמא יו"ט שני חול הוא. ועוד, דשמא הלכה כהרמב"ם
והסמ"ג שאפי' מילה שלא בזמנה ודאי, דוחה יו"ט שני. ולכן בספק מילה
בזמנה, יש למולו ביו"ט שני. ואם נולד מיד אחר שקיעה, שיש ג"כ ס"ס
להיפך, אין לעשות מעשה למולו ביו"ט שני].
כא תינוק שנולד מהול שצריך להטיף ממנו דם
ברית, וחל היום השמיני ללידתו בשבת או ביום טוב, אין מטיפין ממנו את הדם בשבת או
ביום טוב, אלא ידחו את הטפת הדם ליום א'. וראה בקש"ע ילקו"י ח"א
עמו' תשמג. [שובע שמחות ב' עמוד קסה. ילקו"י שבת ד' עמוד שלז]
כב תינוק שנולד עם ב' עורות על הערלה, אף
שנימול לשמונה ימים ככל תינוק, מ"מ אם חל היום השמיני ללידתו בשבת או
ביו"ט, אין מלין אותו בשבת. [שובע שמחות ב עמוד קסו, וקעו]
כג תינוק שנולד ביום שישי אחר עשרים דקות
מהשקיעה, בימי ניסן ותשרי שהיום והלילה שוים, נחשב כנולד בלילה בודאי, ונימול
בשבת, שהיא מילה בזמנה ודוחה שבת. אבל אם נולד קודם לכן יש לדחות המילה ליום ראשון
שאחר השבת. [ילקו"י שובע שמחות ח"ב עמו' קסז. ומה שכתבנו בילקו"י
שבת ד' שאם נולד אחר י"ג דקות וחצי מהשקיעה חשיב כנולד בשבת, כתבנו כן ע"פ
המבואר בשו"ת יביע אומר ח"ו, אך ביביע אומר ח"ז (חאו"ח סי'
מא) שיצא לאור לאחרונה יותר, דן שוב בענין, והעלה שרק אם נולד 20 דקות אחר השקיעה,
אז מלין בשבת. ואם יש ספק מתי נולד, אם קודם השקיעה, או בביה"ש, אין מילתו
דוחה את השבת. שכל שלא נולד בבירור בלילה, יש להחמיר שלא למולו בשבת].
כד תינוק שנולד בליל שבת אחר צאת הכוכבים
שלנו, [בימי ניסן ותשרי כשהימים שוים מעשרים דקות אחר השקיעה. ובשאר החודשים עשרים
דקות זמניות], מלין אותו בשבת, אף שלדעת ר"ת הוא עדיין יום גמור. [שובע שמחות
ב עמ' קע]
כה תינוק שנולד במוצאי שבת קודם צאת
הכוכבים, דהיינו אחר השקיעה, תוך 20 דקות מהשקיעה, אין מלין אותו בשבת, אלא ביום
ראשון שלאחריו. וכן הנולד בימי החול אחר השקיעה, תוך 20 דקות מהשקיעה, נימול לשבוע
הבא ביום שאחריו. [שובע שמחות ב עמ' קעא]
כו תינוק שנולד ביום שישי, ואירע אונס ולא
נימול בשמיני [יום שישי בשבוע הבא] עד לאחר השקיעה, אין למולו בבין השמשות, אלא
ידחו את המילה ליום ראשון. [שם עמו' קעב]
כז אם התפללו הצבור ערבית מבעוד יום,
ונולד תינוק קודם השקיעה, דינו כנולד ביום ונימול לשבוע הבא ביום שישי.
[ילקו"י שובע שמחות ב עמוד קעד]
כח מוהל שנקרא למול מילה בזמנה בערב שבת
אחר פלג המנחה, והוא כבר קיבל עליו את השבת, ויש שם עוד מוהלים אחרים שלא קיבלו
עליהם שבת, יש להסתפק אם מותר לו למול, או שיש להעדיף מוהלים אחרים שלא קיבלו
עליהם שבת. [ילקו"י שובע שמחות ב עמו' קעד]
כט מותר למוהלים להשתמש במחט ההפרדה בשבת
כדי להפריד את עור הפריעה מבשר הגיד. ויזהר לעשות את ההפרדה בנחת וביישוב הדעת.
[ילקו"י שובע שמחות ח"ב עמוד קעה. שו"ת יחוה דעת ח"ו סי' נג
עמוד רעו]
ל ולד טומטום שנולד בשבת, ונקרע ונמצא
זכר, נראה שמלין אותו בשבת. ואם ניתחוהו ונתברר שהוא זכר, אפשר שיצטרך למנות מיום
הניתוח ז' ימים מעת לעת, שיתכן וניתוח כזה הרי הוא כחולי שבכל הגוף. [שובע שמחות
ח"ב עמ' קעו. יביע אומר ח"ז חיו"ד סי' כד אות ד]
לג גם בשבת נותנים את הערלה בעפר, ואם לא
נתן את הערלה בעפר מיד אחר החיתוך, מותר לו לטלטל את הערלה בשבת כדי להניחה בעפר
המוכן מבעו"י. [שובע שמחות ב עמ' קעט]
לד יש שרוקקים את דם המציצה על העפר,
ומותר למוהל לרוק בשבת אחר המציצה לתוך צלחת שיש בתוכה עפר, ואין לחוש בזה לאיסור
מגבל. [ילקו"י שובע שמחות ח"ב עמו' קפא. וביביע אומר כתב דהוי פ"ר
דלא ניח"ל בגיבול, ובספר מנוחת אהבה פליג בזה, והעיר מהאור החיים שהביא
מהזוה"ק שיש ענין שהמוהל ירוק על עפר. ונמצא דהוי ניח"ל. אך לא עיין
בסוף דברי האור החיים שכתב דבשבת ירוק על עפר קשה משמע שע"פ הזוה"ק
א"צ בדוקא עפר תיחוח, ונמצא דעפר תיחוח הוי פ"ר דלא איכפת ליה].
לה אסור למול את השומרונים בשבת, אף במילה
בזמנה, אבל בימי החול מותר למולם בשכר, שהרי אפילו עכו"ם מותר למולו בשכר.
[ילקו"י שובע שמחות ב עמוד קפב]
לו כבר נתבאר לעיל [עמוד תשיט סעיף ה]
שקראי שנולד לו בן בשבת, אם הוא מתייחס בכבוד ובדרך ארץ לחכמי ישראל האמתיים, יש
למול את בנו בשבת. [שם חלק ב' עמו' קפה]
לז תינוק שנולד בשבת לישראל שהמיר את דתו
לעבודה זרה, ונשוי לישראלית, יש למולו בשבת שאחריה. ואפילו אם גם האשה המירה את
דתה, ואבי הבן מברך "ברוך אתה ה' אמ"ה אקב"ו להכניסו בבריתו של
אברהם אבינו." [ילקו"י שובע שמחות ח"ב עמוד קפב]
לח ממזר שנולד בשבת, יש למולו בשבת.
ומברכים ברכת המילה במילת ממזר, וכן ברכת אשר קידש ידיד מבטן וכו'. וברכת להכניסו
בבריתו של אברהם אבינו יברך אבי הבן אם הוא ודאי בנו. ואם הוא ספק אם הוא אביו, או
שאביו אינו שם, הסנדק יברך ברכה זו. ואין אומרים אשרי תבחר ותקרב וגו', אבל קורין
לו שם, ואם הוא ממזר ודאי אחר בירור, מלין אותו בכניסה של ביהכ"נ, להיכר,
ומפרסמים שהוא ממזר. [שם עמ' קפד]
לט מותר למוהל לדרוש שכר טירחה אחר השבת
עבור המילה שמל בשבת, ואין בזה משום שכר שבת. ומכל מקום אינו רואה בזה סימן ברכה,
ובלאו הכי אין ראוי למוהל ליקח שכר עבור המילה, כמבואר לעיל עמוד תשד ס"ט,
אלא אם כן הכסף עבור ישיבה או כולל. [ילקו"י שובע שמחות חלק ב עמוד קפו]
מ אסור למוהל לצאת בשבת מחוץ לתחום שבת
ולעבור על איסור תחומין כדי לקיים מצות מילה בזמנה, אף אם אין שם מוהל אחר, וידחו
המילה ליום א'. [שובע שמחות ב עמו' קפז]
מא תינוק שחלה ונדחית המילה לאחר יום
השמיני ללידתו, ונתרפא ביום חמישי, או ביום שישי, אסור למולו ביום חמישי או שישי,
אלא ידחו המילה ליום א'. ואמנם במקום שיש להם מנהג ברור בעירם למול מילה שלא בזמנה
בימים אלה, יש להניחם במנהגם. וביום רביעי מותר למול מילה שלא בזמנה. ותינוק שחלה
והבריא תוך ג' ימים ליום טוב [שחל בימי חול], יש למולו מיד כשהבריא, אפילו ביום
שישי. ודין יוהכ"פ כדין שבת לענין זה. [ילקו"י שובע שמחות חלק ב' עמוד
קפט. יביע אומר חלק י' חלק יורה דעה סימן נח דף שעו אות טו]
מב אסור למול גר בשבת, ואף לא בימי חמישי
ושישי, וכל שכן שאין למול - אף בימי החול - גרים שנתגיירו בגיור רפורמי, שכל גיור
שאין בו קבלת מצוות אינו גיור על פי ההלכה. [ילקו"י שובע שמחות חלק ב עמוד
קצג]
מג וכל זה דוקא במילה שהיא בודאי שלא
בזמנה, אבל תינוק שנולד ביום רביעי בבין השמשות, שדינו למולו בשבוע הבא ביום
חמישי, אסור לדחות את המילה לאחר השבת, אלא מלין אותו ביום חמישי. ולא עוד אלא
אפילו תינוק שנולד ביום שני בבין השמשות, ובשבוע שאחריו חלו ב' ימי ראש השנה בימי
שלישי ורביעי, מותר למולו ביום חמישי שאחריו שהוא זמנו. [ילקו"י שובע שמחות ב
עמוד קצד. יביע אומר חלק י' דף שעו טור ב' סוף אות טו]
מד תינוק שנדחית מילתו לאחר שחלה, ולאחר
שהבריא המתינו לו כדין שבעה ימים, וכבר עבר יום השמיני ללידתו, גם בזה אין למולו
בימים ה' ו', אלא ידחו המילה ליום א'. וכן אם הבריא מהצהבת ביום ה' או ו', אחר
שעבר יום ח', ידחו המילה ליום א'. [שם קצד]
מה אם מחלקים לקהל הבאים לברית מילה
הנערכת בשבת, הדס יבש להריח בו, המקילין לפרוך את ההדס בידיהם יש להם ע"מ
שיסמוכו. [ילקו"י שובע שמחות ב עמוד קצד]
מו מותר לחתוך מההדס [התלוש מבעוד יום]
כדי ליתן מקצתו לחבירו שיוכל גם הוא להריח בו, ואין בזה כל חשש של איסור. אך לא
יחתוך בכלי. [ילקו"י שובע שמחות ב עמוד קצה]
מז מילה שחלה בשבת ועורכים קידוש עם כיבוד
לאחר התפלה, יש להודיע לקהל שכל מי שטעם מהיין של הקידוש, לא יברך שהכל על כל
המשקאות. [ראה בילקו"י קש"ע ח"א עמוד תשמו].
מח בעת שמשוררים בסעודת מילה בשבת, טוב
להקדים את שירי השבת לשירי המילה. ואמנם מצד הדין אין בזה קפידא כלל. [ילקו"י
שובע שמחות ב עמוד קצח. שבת כרך ד' עמוד שסב]
סימן רסח - ער - הלכות גרים
א במקום שיש הסכמה בגזרת נח"ש מרבני
המקום שלא לקבל שם גרים, ועבר רב אחד וקיבל גרים במקום ההוא, והגרים ההם שומרים
תורה ומצות כראוי. בדיעבד מה שעשה עשוי, ואין לפסול הגיור שעשה, ומכל מקום אם אפשר
בנקל טוב לחזור ולעשות להם בארץ ישראל גיור לחומרא. [יביע אומר חלק ט' חיו"ד
סימן טז עמוד רצה].
ב אשה שנתגיירה בפני בית דין כנהוג,
והעלימה מבית הדין שאז היתה מעוברת, ואח"כ ילדה בן, מכיון דקי"ל עובר
ירך אמו, אין צריך לגייר את הבן מחדש. [יבי"א ח"ט סי' יז עמוד רצו].
ג מי "שהתגייר" על ידי חזן אחד
ללא קבלת מצות בבית דין, ונשא אשה יהודיה בחופה וקידושין, ובהיותו נרקומן ושותה
סמים לקה במחלת נפש. אין בגיורו ממש, ומכיון שיש עיגון בדבר יש להקל על האשה להנשא
לאחר בלא גט, בר מכהן. [יבי"א ח"י חיו"ד סי' כו עמוד רמא].
ד יהודי שנשא נכריה, ויצא למדינה אחרת,
ושם מל את בניו וגידלם וחינכם בישיבות קדושות, וכשנודע להם באו לשאול אם צריך
להטיף מהם דם ברית. העיקר לדינא שאין צורך להטיף להם דם ברית, כיון שמלו אותם לשם
מצות ברית מילה. [שם סי' כז עמ' רמב].
